ובזה יש לישב הא דמשני לא בטוען טענת דמים והקשה הר"ן הא הוה ס"ס ספק שמא מוכת עץ דלענין דמים ספק מוכת עץ הוה ספק ולפמ"ש י"ל דבאמת גם בס"ס אסור דעכ"פ צריך לברר דבשלמא בטענת פ"פ דאינו רק שמא יצא הקול וכל שאין לנו שום ריעותא מה"ת לאחזוקי איסורא ולחוש לזה וא"כ כל שלא תרצה לבא לפני הב"ד מי ישמע לו לכופה אבל בטענת דמים דאיכא ריעותא אף בס"ס צריך לברר וגם לפמ"ש בס' בני אהובה דבטענת פ"פ סגי בשלשה דכעת ליכא עדים וליכא רק דיבורו לבד א"כ בטענת דמים דאיכא ריעותא מה מועיל שישכים לב"ד ורק דכל דאיכא ס"ס שוב לא יבא לידי ד"נ ולכך סגי בשלשה וא"כ אדרבא מזה ראי' לשיטת הרי"ף דמוכת עץ הוה ג"כ ס"ס ויש להאריך בזה אלא שלא נפניתי כעת. אך בגוף דברי הש"ג שכתב דבאיסור ודאי מקבלין ע"ש המעיין בש"ע סי' ה' ימצא דאדרבא בד"מ שהפקר ב"ד הפקר יש יותר למצוא היתר לדון בע"ש משא"כ באיסור וכמ"ש בת"ה ורמ"א וע"כ דברי הר"ן נכונים:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ד (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.