והנה שאל אותי הרב מו"ה עקיבא שלום ממדינת רוסיא בהא דאמר ונתרי בהו תכ"ד דהא שיטת ר"ת דתכ"ד דלאו כדיבור דמי אינו רק מדרבנן כמ"ש התוס' בב"ק דף ע"ג ובר"ן בנדרים דף פ"ז וקשה דא"כ מה"ת מה מועיל תכ"ד והא לא מצי לחזור בהו ולפום רהיטא השבתי דיש חילוק בין עדים לאדם עצמו דאדם עצמו לא יוכל לחזור אף תכ"ד אבל עדות הרי חזינן דאף כל אחד בתכ"ד של חברו יכול לחזור בו ועיין תוס' בכתובות דף ל"ג ד"ה ונתרי דכ"ז שעסוקין באותו ענין יכול לחזור בו ומכ"ש בתכ"ד ממש ועיין בחידושי ריטב"א במכות דף וא"ו ואף דהתוס' כתבו דכשאדם מעיד עדות ורבו עובר צריך להפסיק היינו דלכך תקנו חז"ל דזה לא מקרי הפסק אבל מ"מ הא דתכ"ד בעדות דלא חשיב כדיבור הוא לפי שהוא עסוק באותו ענין יכול לחזור בו ודו"ק ולפמ"ש התוס' בסנהדרין דף ל"ב דכ"ז שלא נחקרה עדותן בב"ד יכולין לומר מבודין היינו א"כ פשיטא דלק"מ דהא באמת יכולין לחזור תכ"ד כל שלא נחקר עדותן בב"ד והא דצריך דוקא תכ"ד הוא כדי שלא יוכלו לומר אשתליין ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ד (כ״א)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.