שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ד (י״ז)

והנה במ"ש למעלה דקטן יש לו מעשה ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו הנה לכאורה הי' נראה דשאני הך דהאלון ורימון שחקקו תינוקות דשם תלוי אם תורת כלי עליו וא"כ י"ל דגם מעשה של קטן מודידו לתורת כלי משא"כ בדבר שצריך שיהיה גדול כמו לכל מצות התורה דבעי גדול מה מועיל מה שמעשיו מעשה ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו הא סוף סוף בעי גדול אברא דלפ"ז צ"ב מה מדמה הש"ס מחשבת הקטן ומעשיו בשחיטת קדשים והא שם בעי כוונת המצוה ופשיטא דל"מ מחשבת הקטן ומעשיו דאין לו כוונה שלימה למצות התורה ומה"ט פטורין ממצות חש"ו והיא לכאורה תימה רבה דמה מדמה הש"ס הך לכלי דפשיטא דגם קנין יוכל להורידו לתורת כלי אך נראה דהנה התוס' ד"ה קטן כתבו דהא סתמא לשמה קאי וכתבו דקטן גרע דאין לו דעת להבין שהו' קדשים וסבור שחולין הוא והו"ל מתעסק ולפ"ז כיון דיש לו מעשה או מחשבה ניכרת מתוך מעשיו שעכ"פ מבין שהוא קדשים ניהו שאינו יודע לכוון כוונת המצוה אבל עכ"פ סתמא לשמה קאי וז"ב אברא דלפ"ז צ"ב הא דאר"י לא שנו אלא שלא היפך בהן וקשה היאך מועיל שם לענין דיני התורה וכוונת ההכשר שיהי' מועיל מעשה הקטן אבל ז"א דגם שם א"צ שיכוין שום דבר רק בניחותא תליא וכל שניחא ליה הוא מכשיר וא"כ כל שיש לו מעשה א"כ ניחא ליה ולכך מכשיר וז"ב הן אמת דלפי"ז תמוה מה מקשה הירושלמי שהובא בתוס' גבי תרומה ויוכיח מעשה שלהן על מחשבתן ומה מדמה שאני תרומה דצריך שיכוון כוונת המצוה להפריש תרומה וא"כ ל"מ כוונת הקטן ומעשיו דכל דיעותיו ומעשיו בדעת קלישתא הוא עושה ומה ענינו להעלום חש"ו אך נראה דבאמת החש"ו תורמין תרומת בעה"ב רק דהוה כתורם שלא מדעת ולפ"ז לפמ"ש התה"ד סי' קפ"ח וכן הוקבע ביו"ד סי' שכ"ח בהג"ה דכל דידענו דניחא לי' גם בתרומה וחלה יכול להפריש שלא מדעת בעה"ב ע"ש וא"כ גם בזה סגי בניחא ליה וא"כ בתרומה דבאמת ידע הבעה"ב דניחא ליה בהפרשת חש"ו וא"כ מה בכך שאינן בני מצות ובני כוונה הא עכ"פ מעשה יש להן וא"כ עכ"פ הפרישו ובעה"ב ניחא ליה ולמה לא יועיל ובזה ניחא הא דפריך הירושלמי מהעלום חש"ו והיינו מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ולא פריך מהך דיש להם מעשה משום דבאמת אין ענין מעשה להורידו לתורת כלי למעשה דתרומה דבעי כוונת הלב להמצוה ולכך פריך דעכ"פ מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו יש לו ג"כ וניהו דכאן בעי כוונה מ"מ הא בתרומה סגי בניחותא דבעה"ב אף שלא ידע כלל וא"ל דשאני התם דמחשבת השליח וכוונתו הוה במקום כוונת הבעה"ב משא"כ חש"ו דל"ש בהו כוונת המצוה דז"א דבמידי דמחשבה ל"ש שליחות וכמ"ש הרא"ש בנדרים דף ע"ב בהא דאמרו לכי שמענא דבמידי דהוה ממילא ל"ש שליחות מכ"ש מה דתלוי באובנתא דליבא וע"כ דכל שהפריש מי שיש לו עכ"פ תורת הפרשה בעלמא אף שאין לו כוונת המצוה סגי וה"ה בזה וע"ז משני דשאני תרומה דכתיב ביה ונחשב לכם את שתלוי במחשבה אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו והיינו דכיון שהתורה תלה במחשבה וקטן אין לו מחשבה ממילא גם מעשיו אינם מוכיחין על מחשבתו והו"ל כמתעסק בעלמא לא להפריש תרומה כלל והתורה אמרה ונחשב לכם דבעינן מחשבה לשם הפרשת תרומה וע"ז פריך דהרי בחולין דלא כתיב מחשבה ואפ"ה אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו וע"ז משני תמן זה כותב וזה מגרש הכא הוא החושב והוא התורם ובתוס' תמהו דמה ענינו לזה דהוא מתרץ מגט אתרומה והקושיא הי' מגט על העלום חש"ו וגם הקשו דיהי' מועיל באמת בגט בקטן מעשיו מוכיח על מחשבתו וכן בתרומה יועיל גדול עומד ע"ג ועיין במהרש"א ולפמ"ש א"ש דבאמת זה אינו קושיא דלענין מצות התורה וכוונתה פשיטא דאין חש"ו מועילים וכוונתם ומעשם הכל לא יצלח לעשות פרי המצוה רק דעיקר קושית הירושלמי היה דכיון דאמרת דבניחותא סגי וא"כ גם בגט כיון דעכ"פ ניחא ליה לבעה"ב במה שכתבו חש"ו למה לא יועיל מעשה ניכר מתוך מחשבתם וע"ז משני דתמן זה כותב וזה מגרש והיינו דמה שייך מעשה מוכיח על מחשבתו דהא לענין מצות התורה בעי כוונה ומעשה גמור וא"כ מה יועיל ניחותא דבעה"ב הא צריך שיהי' הגט נכתב לשמה ולא נכתב לשמה דלענין הגט שנכתב ע"י חש"ו לא הי' כאן כוונה אבל כאן זה חושב ותורם וא"כ לולא דכתיב ונחשב לכם שפיר הי' מועיל מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דלא בעי כלל שיפריש לשם מצוה כל שנתכוין להפריש סגי אלמלא לא כתיב ונחשב לכם ומעתה א"ל הא דבגט לא מועיל מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דסוף סוף לא נתכוון כוונת הכתיבה לשמה דקטן אין לו כוונה שלימה למשפטי התורה וגם בתרומה לא מועיל עומד ע"ג דהא באמת סגי בהפרשה בעלמא ולא בעי כוונת התורם רק דבעי ונחשב לכם והיינו לבעה"ב ומה יועיל כוונת עומד ע"ג קטן להיות נחשב מחשבה לבעה"ב וז"ב מאד מאד ודו"ק היטב: