שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ד (ט״ו)

ובזה נראה לפע"ד ליישב קושית הה"מ פ"ג מא"ב על הרמב"ם מהא דפריך ביבמות דף ל"ג אי במזיד מי שרי ומשני דפיתוי קטנה אונס הוא הרי דאין לקטנה רצון ולפמ"ש י"ל דמיירי בכה"ג שלא התרו בה ולא ידעו אם היה ברצונה ממש וא"כ שוב לא נאסרת על בעלה ודו"ק ומ"ש ראיה להרמב"ם מהא דאמרו פלוני בא על בת פלוני וכו' ועתוס' כתובות דף למ"ד ע"ב ד"ה רב אשי ע"ש ובמהרש"א ודו"ק וכוונת דברי' למ"ש התוס' שם במ"ש דממון לאב שרצו להפסיד הכתובה לו ונפשות לזה שאומר שבא עלי' וכתב המהרש"א דמה שלא כתבו נפשות לזה שהיינו לה שנתחייבה מיתה משום דלא פסיקא דדלמא מיירי בבא על הקטנה דאינה מתחייבת מיתה והכתובה מפסדת א"כ מבואר כדברי רבינו דמפסדת הכתובה הנה באמת שדברי המהרש"א אינם מוכרחין והמלמ"ל הוכיח בפי"א מאישות מכמה מקומות בתוס' דס"ל דפיתוי קטנה אונס הוא ע"ש ובאמת שלפע"ד אף לדברי המהרש"א י"ל דניהו דפיתוי קטנה אונס הוא היינו משום שעפ"י רוב פיתוי קטנה באונס הוא שאינה מתרצית ברצונה אבל הכתובה אפשר להפסידה דדלמא היה ברצונה ואין הולכין בממון אחר הרוב ועתוס' יבמות דף ס"ה שכתבו בהדיא דגם בכתובה אין הולכין אחר הרוב ואף אם נימא כמ"ש הגהת מרדכי פ' אלמנה ניזונית דכתובה חשוב כמוחזקת טפי ועיין בשב שמעתא שמעתא א' פכ"ד מ"מ כאן דהיא קטנה והכתובה מגיע לאב א"כ ל"מ חזקת הבת לאב וכדאמרו בכתובות דף ע"ו רישא מנה לאבא בידך וכפירוש התוס' שם דחזקת הבת ל"מ לאב וגם עומד לגבות כגבוי לא שייך בזה דעומד לגבות הוא לה כשתגדל ולא לאב דזמן ממילא קאתי וז"ב ודו"ק היטב וא"כ אין ראיה ודו"ק היטב ובחידושי אמרתי בישוב קושית מעכת"ה דהנה שיטת הבה"ג דהא דאמר שמואל במנאפים משיראו כדרך המנאפים ולא בעי כמכחול בשפופרת הוא דווקא לד"נ אבל לאסרה על בעלה בעי כמכחול בשפופרת ואי לא"ה אינה נאסרת והרא"ש ביבמות פ"ב והטור אהע"ז סי' קע"ח דחו דברי' דאם לד"נ סגי בשיראו כדרך המנאפים מכ"ש לאסרה על בעלה והנה בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' ט"ו ביאר טעמו של הבה"ג דכל שלא קיבל התראה יכולין לומר שלא היה כמכחול בשפופרת אלא שהקשה שם בהגהת בנו דא"כ היאך אמרו מיגו דיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו הא לזה הי' צריכין שיעידו כמכחול בשפופרת וא"א להעדים כמעט לראות ע"ז ואני כתבתי בחידושי לרמב"ם הלכות סוטה די"ל דלא אמר הבה"ג רק שאם אין רוצה הבעל להאמין אינו מחוייב להוציאה כל שלא העידו ע"ז אבל פשיטא דאם ירצה להוציאה דיכול להוציאה דזה הוה כמו אש בנעורת דהרי סומכין ע"ז להרוג ע"פ זה וא"כ פשיטא דמצוה קעביד אם גרשה ובלי ספק הבעל מגרשה ועכ"פ נאסרת עליו וא"כ שפיר הועילו בעדותם ומעתה נראה לפע"ד דלכל השיטות בקטנה שזינתה אינם יכולין לומר לאסרה על בעלה באנו דהנה כבר ביארתי טעמו של הרמב"ם דס"ל דקטנה שזינתה נאסרת ולא אמרינן פיתוי קטנה אונס הוא משום דעכ"פ כל שידעה ענין אישות מעלה בבעלה וה"ה בזה ניהו דהוה באונס היינו להיות נאסרת מצד מעל בד' אבל לבעלה עכ"פ מעלה מעל וכבר כתב המהרי"ק וכן קי"ל בש"ע אהע"ז סי' קע"ח דאשה שזינתה וחשבה שמותרת לזנות מ"מ נאסרת על בעלה ועכ"פ מעלה מעל בבעלה ומצאתי במהרי"ק עצמו שדינו למד מהך דינא דרמב"ם וכפי הנראה הבין גם הוא דטעמו של רמב"ם הוא בשביל זה ובזה הארכתי לישב כל קושיות הרב המגיד והמלמ"ל פי"א מאישות על הרמב"ם לפי הטעם הלז ואכ"מ וא"כ לפ"ז ל"מ לשיטת הבה"ג דאינה נאסרת בלי ראי' כמכחול בשפופרת רק אם רוצה להוציאה א"כ בקטנה דבאמת הוה אנוסה רק שמעלה בבעל א"כ כל שלא ראו כמכחול בשפופרת ולא נאסרה לבעלה לא מעלה מעל בבעלה לא אתרע חזקת כשרות שלה דבאמת אנוסה היא רק דמ"מ מעלה מעל באישה וכל שלא נודע לא מעלה מעל וגם להרא"ש ודעימי' וכן קי"ל דנאסרת לבעלה ג"כ משיראו כדרך המנאפים היינו משום דל"ש חזקת כשרות דעכ"פ כיון שחזקת צורה זו שבא עליה בודאי כמ"ש הרמב"ם פ"א מאיסורי ביאה וא"כ עכ"פ חזקת כשרות של בנות ישראל הכשרות בודאי אבדה דבנות ישראל אין עושית כך ואף ביחוד בעלמא דעת ר"ש דאבדה חזקת כשרות שלה מכ"ש בזה ולפי"ז זהו בגדולה אבל בקטנה דבאמת אנוסה היא רק שמ"מ מעלה מעל כל שלא נודע שמעלה בבעלה שוב יש לה חזקת היתר המסייע ודו"ק היטב כי הוא ברור כשמש: