והנה שאלני החריף מו"ה מאיר ברא"ם על דברת הפ"י שהקשה בסוגיא דבת אחותו מה מועיל הזמן הא תוכל להטמין הגט ותאמר נתגרשתי ואז תהי' נאמנת מצד חזקה דאין אשה מעיזה וכתב דכל שקבלה התראה לא תוכל לומר כן דא"כ למה קבלה ההתראה וע"ז הקשה דא"כ שוב עדי נערה המאורסה דמקטלה היכא משכחת לה אף למ"ד דצריך התראה אף בחבירה דיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו והא דהתרו בה דאל"כ תוכל לטעון דנתגרשה ותטמין הגט וע"כ התרו בה כמ"ש הפ"י והשבתי בפשיטות דזה אין סברא כלל דכל דעיקר הנאמנות הוא משום חזקה דאין אשה מעיזה א"כ היאך תוכל להעיז ולטעון נתגרשתי והא משום זה האמינו אותה בשביל החזקה שבודאי אין אשה מעיזה והפ"י שפיר הקשה דשם דתקנו זמן שלא יחפה על ב"א ותטעון נתגרשה א"כ כיון שחשו שתעיז פניה ותאמר נתגרשתי וגם כל שבאמת כעת נתגרשה שוב תוכל להעיז ולטעון שנתגרשה מקודם א"כ שפיר הקשה דתטמין הגט ותאמר נתגרשתי ואנחנו לא נדע שנתגרשה וע"ז תהי' נאמנת דאל"כ א"י להעיז ולא נוכל לומר דלמא נתגרשה דכל שנתגרשה שוב הרי גרושה לפניך כמ"ש התוס' אבל העדים לא יוכלו להתנצל שמש"ה התרו בה דלמא תעיז פניה דהא באמת יש לה חזקה דאין האשה מעיזה בפניו וא"כ כל שלא נתגרשה כלל א"י להעיז כלל:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ד (י״ג)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.