שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ד (י׳)

והנה שאלני הרב המופלג מוה' יונה אבד"ק גראביוויטץ נ"י בהא דאמרו ודלמא לאסרה על בעלה באנו דמה קושיא דנימא דמיירי באמר האב קדשתי את בתי ואיני יודע למי דנאסרה על כל העולם ול"ש לומר דלאסרה על בעלה באנו דהא בלא"ה נאסרה על בעלה דלא נודע למי היא וע"כ שבאו להרוג אותה וכגון במכירין שזה אינו בעלה והאב אומר בפירוש שאין זה הבעל וכעין מ"ש התו"י שם בקדושין דף ס"ג ואף דקי"ל דאינו נאמן לסקול על ידו היינו כשלא הוחזק שלשים יום אבל כשהוחזק שלשים יום סוקלין על ידו דסוקלין ושורפין על החזקות ועיין שב שמעתא וא"ו פי"ב והנה יפה שאל ולכאורה רציתי לומר דלרב אסי דאמר שם בקידושין דנאמן לכנוס א"כ י"ל דרצו לאסרה על בעלה כשיבא ויאמר אני קדשתיה אבל זה דחוק וגם קשה לדב דאמר נאמן ליתן גט ואינו נאמן לכנוס מא"ל וגם ל"ש לומר דיבאו ויעידו על דבר שספק אם יבא אחד לומר אני קדשתיה ואיך יתלו בדבר כזה לפטור עצמם והנראה בזה דהנה לכאורה קשה טובא הא דאמרו דאינו נאמן לסקול על ידו ור"א ס"ל דנאמן לסקול על ידו והיאך סוקלין ודלמא כבר מת זה האיש שקדשה כיון דהאב איני יודע למי קדשה וא"ל דיש לו חזקת חיים דז"א דכל שלא נודע מי הוא ל"ש לומר דנותנין לו חזקת חיים דהא הב"ש סי' י"ז ס"ק פ"ד כ' ליישב קושית הט"ז שהקשה בהא דמבואר בש"ע אהע"ז במצאוהו הרוג וא"י מתי נהרג דחיישינן שמא כבר נהרג והקשה הט"ז ביו"ד סי' שצ"ה דנוקמא אחזקת חי וכתב הב"ש ס"ק פ"ד דל"ש כאן חזקת חי דאנו אומרין דזה ראובן שאנו מכירין אותו אוקמא בחזקת חי אבל זה שאנו מדמין שהוא ראובן הוא איש אחר ול"ש לאוקמא בחזקת חי דאין אנו יודעין אותו ול"ש לאוקמא בחזקת חי ע"ש וביאור הדברים דל"ש חזקת חי באיש שאין אנו מכירין אותו דאולי כבר מת ואטו אין כאן מתים בכל יום וכעין מ"ש התוס' בב"מ דף קט"ו דל"ש לומר דמסתמא לא גנבו דכל שאין אנו יודעין מי גנבו אטו ליכא גנבי בעלמא ועיין ש"ך חו"מ סי' קל"ג ולפ"ז גם כאן אטו ליכא מת בעולם וז"פ וברור והנו"ב סי' ל"א חלק אהע"ז כרכר בזה והאחרונים הם ראו כן תמהו והדברים פשוטים בכוונת הב"ש ולפ"ז כאן שא"י למי קדשה היאך שייך לסקול על ידו דלמא זה מת כבר והיא קושיא נפלאה וצ"ל דבאמת הא דאמרו דאינו נאמן לסקול על ידו ומסתבר דנאמן לא קאי בא"י למי נתקדשה רק ביודעין אנו למי נתקדשה אם נאמן לסקול על ידו וכן מבואר ברמב"ם פ"א מא"ב הכ"ג האב שאמר בתי זו מקודשת היא לזה אעפ"י שהוא נאמן ותנשא לו אם זינתה אינה נסקלת על פיו עד שיהי' שם עדים שנתארסה בפניהם ובאמת שצ"ב דברי הרמב"ם למה ביאר הדין דוקא שאמר שקידשה לזה ולפמ"ש א"ש ומעתה מיושב היטב הקושיא הלז דע"כ מיירי באומר שקידשה לזה דאל"כ ל"ש לסקול דדלמא כבר מת המקדש וז"ב ודו"ק: