שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ׳ (ח׳)

ובזה מיושב מה שהאריך שם להקשות על הה"מ בפ"ה משאלה דאף דאינו שייך הצדקה רק לבני עניי העיר ולא לעיר אחרת אפ"ה הו"ל לא קצץ ותמה בספר הנ"ל דהא כל דיכולין כל עניי העיר לעשות הרשאה ולתבוע שוב הו"ל כקצץ (וכמ"ש הר"מ מסקרסטה ושוב הו"ל משאל"ת) וכדאמרו בב"ב קע"ב וכמבואר בסי' מ"ט שאם באו בהרשאה מוציאין על יב"ש ובפרט כאן דהגבאי יכול לתבוע אף בלי הרשאה דהוא יד עניי' ע"ש שהאריך ולפע"ד דהכוונה דכל שאינו קצוץ לאותו עני א"כ א"י דשמא יבא עני באותו עת ושוב לא הוה בכלל שמירה כמ"ש הר"ם מסרקסטה ושוב הו"ל משאל"ת ולכך בעי שיהי' עניים ידועים וחלק ידוע וז"ב. אחר כמה שנים בשנתרי"ד ט"ו טבת ג' שמות מצאתי בריטב"א בחידושיו לחולין ק"ל ע"ב גבי מזיק מת"כ דפטור משום דהו"ל משאל"ת שכתב ודוקא בזה ודכותי' אבל המזיק הקדש עניים או שאכלו חייב לשלם דממונא הוא תדע דהתם אי לאו קרא דכתיב לשמור ולא לחלק לעניים הוה מחייב בה שומר כפקדון דעלמא כדאיתא בב"ק ומי שיש בידו ממון עניים הרי גזבר שלהם יכול לתובעם ממנו וה"ה פ"א מעניים דומיא דתרי דאית להו ממונא בהדי חד שאם דבר המתחלק הוא כ"א תובע חלקו ואם אינו מתחלק נמי תובע הכל כדי להציל חלקו וזהו דבר ברור ולא הוצרכתי לכותבו ומפני שטעו בו רבים העתקתי כל לשונו למען תדע כי הוא דבר חדש ונוראות נפלאתי שזהו נגד כל הפוסקים ונפלאתי שהרי דברי הרמב"ם פ"ה משאלה ה"א מבואר בהדיא דלשמור ולא לחלק לעניים פטור משום דהוה משאל"ת כמ"ש בהדיא ועיין בהה"מ וכ"מ ולח"מ שביארו בהדיא דאם הי' ממון שיל"ת היה חייב ול"ש לשמור ולא לחלק לעניים ועיין שו"ת הרא"ש כלל י"ג סי' ח' ובמרדכי פ"ק דבתרא במ"ש בשם ר"ש דמה דאצטריך לשמור ולא לחלק לעניים דה"א כיון שהגזבר מסרו בידו לחלק הו"ל משיל"ת ועיין מהרי"ט חיו"ד סי' ל"ט ובמהרי"ק שורש וא"ו ובמלמ"ל פ"ז ממלוה הי"ז לענין ריבית במעות הקדש שהאריך בזה ודברי הריטב"א תמוהים לפע"ד והוא יחיד בזה ועיין במח"א הלכות שומרין סי' ט"ז ולפי דבריו הי' מקום לומר דאם נימא דט"ה ממון הוא הו"ל משיל"ת והריטב"א ס"ל דט"ה ממון ועש"ך חו"מ סי' ל"ז ס"ק ט' וסי' ש"נ אבל גם זה אינו ברור ואף לדברי המח"א הא הריטב"א לא כתב מטעם זה וע"כ דברי הריטב"א נדחים מהלכה וראיתי בשו"ת תשובה מאהבה ח"ג סי' שע"ח דבר נחמד במה דאמרו בב"ב ט' דאין מחשבין עם ג"צ ולא עם גזברין אף שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנאמר ולא יחשבו את האנשים ונדחקו רש"י ותוס' דלמה אין ראיה לדבר וכתב הוא דבאמת מצד דין תורה ל"ש חשבון עם גזבר של הקדש דהא אין בכלל שומרין ולענין שליחות יד ל"ש לחשוב דהכל נאמנים אצל הקדש כמ"ש בשמ"ק ב"מ דף נ"ח ולפ"ז מדרבנן דתקנו שבועה להקדש לכך אין ראיה לדבר רק זכר לדבר: