ובזה אמרתי לישב מ"ש מע"ל בשם ס' ברית אברהם שהקשה בשם הגאון מוהרח"כ ראפפורט ז"ל בהא דשני יוב"ש כותבין הרשאה והא הרשאה מטעם שליחות וכ"מ דהוא ל"מ עביד ל"מ משוה שליח וכתב לישב דלפמ"ש התוס' ביבמות צ"ט דאם יבא אליהו ויאמר שפיר מצי משוי שליח וה"ה בשני יוב"ש ע"ש וע"ז הקשה מע"ל דא"כ במ"ש הרי"ף ריש המפקיד בהרבה ספיקות שם אם מקנה הבעלים הכפל לשומר דיחלוקו והקשה דהא מצי למדחי כל אחד ואף דיכתבו הרשאה הא כאן ל"ש שיבא אליהו ואני הוספתי דגם למ"ש התוס' ביבמות שם דבספיקות שייך למשוה שליח מ"מ זה דוקא בספק מציאות ולא בספיקא דדינא ועיין מלמ"ל פ"ט מאישות וא"כ קשה ג"כ קושיתו ולפמ"ש א"ש דאין התחלה לקושית הגאון מוהרח"כ דכאן יקשה דהוה ספק גזל וא"ל דגם להיפך יש ספק גזל דז"א דכל דכתבו הרשאה ומחלו זה לזה א"כ לאחד משניהם הגיע בודאי וא"כ שפיר יוכל להוציא ול"ש ספק ממון דהו"ל ספק גזל ומה בכך דל"מ הרשאה מ"מ ספק גזל הוה ודו"ק ובלא"ה הא מבואר בחו"מ סי' קכ"ג סי"ד דאף ביד עכו"ם יוכל לשלוח הרשאה ולא יכתבו בתורת שליחות וא"כ אף דל"מ משוי שליח מועיל ההרשאה עכ"פ בנ"ד לענין קי"ל ודאי ל"ש בכה"ג ומה שהקשה עמ"ש התוס' בב"מ צ"ו לדב ושמואל דלא ס"ל מחושואיל"מ א"כ כל מודה במקצת להימן במיגו דא"י וע"ז הקשה דאכתי ירא לומר א"י דלמא יתפוס וחייב לצי"ש ותפיסה דבר קל ובנה ע"ז בנינים גדולים הנה לכל הדברות והאמירות של מע"ל קשה קושיתו על התוס' דלמה לא תרצו כן אבל לפע"ד לק"מ כיון דכעת מוכרח לשבע בשקר וא"כ שפיר יש לו מיגו דא"י דאף שיתפוס אח"כ הא עכ"פ כעת יוכל להשמט שלא ישבע לשקר והרי כל מודה מקצת הוא מטעם דאשתמוטי משמט וא"כ מה מתירא שיתפוס מידו והא אם יהי' לו ישלם לו בעצמו וז"פ ויש לישב בזה כמה קושיות ועיין תומים סי' צ"ד אבל אין הזמן מסכים ולענין דינא הנה באמת כ"כ דכיון דיש דיעות דאף באתי לידי' בתורת שמירה פטור כמ"ש המח"א סי' ט"ז בהלכות שומרים ועסי' ט"ו שם וסי' י"ז וסי' כ"ו ובמלמ"ל פ"ד ממלוה א"כ אף שבשטמ"ק בב"ק סוף החובל כל הקדמונים שם מסכימים לפירש רש"י מכל מקום ל"ש קי"ל כמו שכתב למעלה וא"כ פטור אבל הלב מהסס דא"כ בעוה"ר האידנא דשכיחי אנשים דלא מעלי וחשידי אממונ' ובפרט היכא שיש להם איזה מורה היתר וא"כ כיון דפטורים אף מלשבע שבועת היסת במעות העניים כמבואר ברי"ף וברמב"ם דוקא בהקדשות עשו תקנה ולא במעות צדקה ועב"י סי' ש"א ובמהרי"ק סי' תי"ו וא"כ בעוה"ר יהי' כמה מכשולות מצויות וע"כ נלפע"ד שצריך לתקן שהגבאים והמשולחים יקבלו עליהם אחריות בפירוש והרי אף כל הני דאמעטי משבועה כל דקבלו בפירוש אחריות חייבים בשמירה ובפשיעה חייבים בקבלה בדיבור כמ"ש הח"י סי' ת"מ ובמח"א הלכות שומרין סי' ח' ובתומים סי' ע"ב ובגניבה ואבידה קנין בעי וא"כ צריכים לקנות מידם ע"ז שוב ראיתי שבמרדכי פ' החובל והוקבע בש"ע סי' ש"א ס"ו בהג"ה מפורש הדין כן ודו"ק והנה מ"ש מע"ל בסוף דלפמ"ש המרדכי בשלח שליח ונאנס בדרך דאין לו שכר שליחות א"כ אין נ"מ בשאלה זו אך בהגהת מרדכי דב"מ פ' האומנים חולק בזה וכתב דנ"מ לענין מותר עד"מ שנוטל בעד ד"פ בשנה מאה ר"כ א"כ על כל פעם חייב לו שכירות נלפע"ד דאם נותן לו בעד כל השנה מאה ר"כ אז אפשר דבעד כל השנה ביחד משלם לו א"כ כל שלא עשה שליחותו כהוגן אין מגיע לו כלל והדבר דומה למה דאמרו בע"ז ס"ה העבר לי מאה חביות במאה פרוטות ע"ש ובגוף הדבר באמת הוקבע להלכה בש"ע סי' של"ה דברי המרדכי אלו ולפמ"ש הסמ"ע שם כל שהגיע לתכלית והי' לו הנאה משליחות מחויב לשלם לו א"כ ה"ה כאן דניהו דפ"א פשע מ"מ הי' לו הנאה בשליחות וכל שפטור על הפשיעה מחויב לשלם שכירתו ומצאתי בשו"ת זקני הח"ץ ז"ל סי' נ"ז שכתב דבשטר אם הוא מסופק א"י להוציא מיד המוחזק ולפע"ד הת"כ שהבאתי לעיל חולק עליו ויש לחלק וצ"ע:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ׳ (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
