והנה בהא דמבואר בהה"מ פ"ה משאלה דיוקרא וזולא משלם כשעת פשיעה והנה בזולא כתב הקצה"ח סי' רצ"א סק"א בשם הקדמונים טעמים בזה אבל על יוקרא לא כתב שם טעם ועיין בנתיבות שם דלמה יהי' שומר גרע מגזלן ע"ש והנני מוסיף דבאמת אמרו נטירותא דכספא קבילית עלי נטירותא דדהבא לא קבילית עלי ובשו"ת לחם רב סי' ק"פ ביאר דאף דפושע חשיב כמזיק הא פשיעה לא מחייב רק שומר ולא אחר וכל שעל דהבא לא קיבל שמירה הוה כאחר ופטור פושע וא"כ ה"ה כאן דיוקרא לא קיבל עליו וא"כ לא הוה שומר ע"ז וצ"ל דיש לחלק דדוקא אם הוא חשב שהוא של כסף והוא של זהב א"כ אותו נטירותא לא קיבל עליו אבל אם אותו דבר הוא כפי מה שהי' רק שנתייקר א"כ ידע בשעת מעשה שיוכל להיות שתתיקר א"כ ממילא קיבל על עצמו גם היוקרא דהא דרך השערים להשתנות ולכך גם בזולא אינו משלם רק כשעת פשיעה דהרי ידע דיוכל להיות שיוזל ולא קבל רק להחזיר אותו דבר או לשלם בעדו ובלא"ה נראה דאותו דבר מחויב לשמור ומה נ"מ בין יוקר לזול דבשלמא כשהוא חשב שהוא של כסף א"כ י"ל דלא רצה לקבל כלל השמירה של זהב אבל כשהדבר בעצמותו נתייקר הרי עכ"פ בתחלה קבל עלי' השמירה של הדבר הלז מה בכך שהוא עכשיו נתייקר כבר קיבל עליו השמירה של אותו דבר ומה נ"מ אם נתיקר או לא וז"ב מאד ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ט (ח׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.