ובזה אמרתי דבר נחמד במ"ש שם למעלה מנין לנושה בחברו מנה שלא יאמר אטעננו במאתים כדי שיודה לי במנה ויתחייב לי שבועה ואגלגל עלי' שבועה ממקום אחר והקשה המהרש"א דכאן ג"כ קשה קושיא זו דלמה לו שיגלגל עליו שבועה אחרת ת"ל בשביל שבועה זו בעצמו דאם יטעון מנה לא יתחייב לו שבועה משא"כ כשטענו במאתים אז יתחייב לו שבועה ע"ש ובח"א מ"ש בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת צ"ב מה הועיל בערמתו אדרבא בשביל זה שטוען אותו יותר יוכל הלה לכפור לגמרי ויפסיד אף אותו מנה וכמ"ש הנימוק"י ולכך קאמר דיטעון לו עוד תביעות אחרות ויגלגל עליו שבועה ממקום אחר והיינו דיתבענו בדבר שנתחייב לו בודאי שבועה כגון שבועת השותפות וכדומה ואז ממנ"פ יתחייב לו דאם יכפור לו כלו אז כשיגלגל עליו שבועה ממקום אחר מה יעשה שאז יוכרח להודות לו באותו מנה ואז יצטרך לשבע על אותו מנה שתובע לו יותר ואם יודה לו בודאי יתחייב שבועה ושפיר אמר אבל שם דהלה אומר שיודה לו חוץ לב"ד וא"כ יוכל לשלם לו אותו מנה וע"כ שרוצה לגלגל עליו ע"י אותו טענה שבועה אחרת שפיר מקשו התוס' והוצרכו לתרץ באופן אחר ודו"ק מיהו בפשיטות י"ל דל"ש הילך כגון שאין לו מעות מזומן רק משכון וכדומה באופן דל"ש הילך ובזה מיושב קושית מהרש"א דהמלוה לא ידע אם אין לזה מזומן ומה יועיל בתחבולתו דלמא יאמר לו הילך:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ז (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.