שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ז (ח׳)

והנה בתשובה אחרת ביארתי דענין הילך מה שנחלקו אם הילך פטור או חייב תלוי ג"כ בזה דמאן דס"ל דהילך חייב הוא לפי שזה מודה לו עכ"פ שטענתו אמת והודה לו במקצתו ונותנו לו א"כ הוה כגלגול שבועה שנראה שטענתו אמת ומ"ד דהילך פטור הוא משום דכל שפורעו הרי נסתלק ממנו לגמרי ושוב הוה ככופר הכל דהא במודה מקצת לא כתבו התוס' רק כיון שחייב לו ממון שהודה יש לו להשביעו על השאר כעין גלגול אבל כל שנסתלק ממנו שוב הו"ל ככ"ה ול"ש גלגול שבועה שהרי נסתלק ממנו אברא שלפ"ז אם יטעון הילך והוא יטעון עלי' עוד טענות אחרות אפשר דבזה ודאי שייך גלגול שבועה כיון שבאמת משלם לו מה שהודה יש לו להשביעו על השאר אך נ"ל דז"א דכל שמשלם לו וטוען הילך א"כ הוה לי' ככפר לגמרי וכבר נסתלק לגמרי ממנו וכן מצאתי בהדיא ברי"ף סוף שבועות שהביא דברי הירושלמי דחד בר נש אזיל למידן קמי' ר"ז וחייבו שבועה על תרין דינרין א"ל לאו תרין דינרין אנא חייב לך הא טריפין לך א"ל ומלת פלן ופלן א"ל ר"ז או הב לי' כל מה דתבע לך או אשתבע לי' על כל מה דמגלגל לך וכפי הנראה שהרי"ף פירש דא"ל הילך וכ"כ הרא"ש רק דתבעו קודם שא"ל הילך ולכך חייב אבל הרשב"א פירש דמיירי שאמר שאתנם לך דהרי הוא כטרופין לך דאל"כ הילך פטור אבל כל שהודה שחייב לשלם ג"כ לא מצי לגלגל והר"ן חולק בזה אבל המעיין יראה שם ובב"י חו"מ סי' צ"ד דכל שטוען הילך פטור לגמרי כל שמגלגל אח"כ אברא דלפ"ז צ"ב הא דאמרו בשבועות דף ל"א מנין לנושה בחברו מנה וטענו מאתים שלא יאמר אכפרנו בב"ד ואודה לו חוץ לב"ד כדי שלא אתחייב לו שבועה ולא יגלגל עלי שבועה ממקום אחר ת"ל מדבר שקר תרחק והקשו בתוס' למה ירא מגלגול שבועה יותר משבועה זאת שתבעו כעת וכתבו דמיירי דאין לו לפרוע כל מה שגלגל עליו כגון שחייב לו הרבה ממקום אחר וסבר אכפור גם זה ואישתמיטנא עד דליהוי לי זוזי כנגד כל החוב ופרענא לי' וקשה למה לא יטעון הילך וא"כ שוב לא יגלגל עליו ולדבר הזה העירני החריף השנון מו"ה מאיר בראם נ"י אלא שהוא סבר שאף בטוען הילך יוכל לגלגל עליו לדברי הר"ן והביא מזה ראיה ובאמת שהי' מזה ראיה נכונה אבל להמעיין בב"י ובר"ן עצמו ימצא מבואר דזה דבר פשוט דבהילך פטור וא"י לגלגל עליו וא"כ קשה טובא על התוס' אמנם נראה דלפמ"ש הנימוק"י בריש ב"מ גבי ר"ח קמייתא דע"כ ל"ש אין אדם מעיז רק בזה טענו מה שבאמת חייב לו אבל אם זה טענו יותר ממה שמגיע לו אף זה יכול להעיז פנים נגדו ולכפור גם במה שמגיע לו ע"ש ולפ"ז באמת יש לומר דזה אין יכול להעיז והרי לרש"י עיקר הפטור דכ"ה הוא בשביל דאין אדם מעיז וא"כ שפיר מתירא מהגלגול דהא באמת חייב לו וא"י להעיז נגדו ובפרט להעיז ולשבע נגדו בודאי א"י וכעין מ"ש התוס' בב"ב דף ל"ד דלהעיז נגד העד ולשבע נגדו ודאי אין אדם חצוף כ"כ ע"ש וה"ה בזה ולפ"ז כאן שזה טוענו יותר א"כ שוב יוכל להעיז נגדו ולכפור לו אבל כשיתבענו תבועה אחרת שבאמת חייב לו אינו יכול להעיז וע"כ יוכרח להודות והרי אין לו ולכך הוא כופר כעת וכעת יוכל לכפור כיון שתובעו ביותר וא"כ לכך מתירא מאותו הגלגול ומעתה כל שיאמר הילך וע"כ שנסתלק כבר אותו תביעה שוב נתיירא מהגלגול דשם הוא באמת תבע מה שמגיע לו ולא יוכל להעיז נגדו אבל כעת שלא א"ל הילך והוא מגלגל עליו שוב הו"ל כתביעה אחת והוא יוכל להעיז ולכך רוצה לכפור לו כדי שלא יוכל לגלגל עליו וא"ל דא"כ יוכל לתבעו אח"כ דז"א דאף הוא יחשוב בלבו כיון שכפר בזה המנה שבאמת חייב לי כמו כן יכפור במנה אחרת שאני תובעו דהיינו הגלגול: