שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ז (ז׳)

והנה במ"ש למעלה דהוה תרתי הודאות דסתרי אהדדי אמרתי לכתוב מה שישבתי קושית המלמ"ל פ"ד מנחלות ה"ח באמר שמעון אין זה אחי דאמאי לא נימא דהוה כתרתי הודאות דסתרי אהדדי ולפע"ד נראה דהא בעת שראובן אמר שזה אחיו לא הי' בדרך הודאה לשמעון דאדרבא אז הי' בא להוציא משמעון חלק לאחיו ורק כעת בא טובה לשמעון עי"ז וזה לא מקרי הודאה אבל הודאת שמעון שכפר אז שאינו אחיו זה הוה בעת ההוא הודאה גמורה שמודה שאין זה אחיו ואין לו עליו כלום וכבר נודע שדעת רבינו יונה הובא בטוש"ע חו"מ סי' קמ"ו סכ"ד דבכה"ג שהודה בחובתו מכלל טענתו שבא לזכות בה אף הודאה חוץ לב"ד הוה הודאה ע"ש וה"ה כאן משא"כ הודאת ראובן שכל שלא היתה בב"ד פשיטא דלא מחשב הודאה אצל שמעון ודו"ק היטב. ובמ"ש למעלה נתישב מה ששאלני עלם משכיל מפה בהא דטענו ליטרא זהב וזה הודה של כסף דחייב אם נימא דשוה קתני וכדאמרו בדף ל"ט בשבועות וקשה יהי' נאמן במודה במקצת במיגו דאי בעי כפר הכל והי' טענו חיטין והודה לו בשעורין דאינו חייב רק שבועה וא"כ ע"כ דמודה במקצת ג"כ חייב שבועה וקשה א"כ יהי' נאמן כ"ה במיגו דמודה במקצת דאז לא העיז כ"כ וג"כ אינו חייב רק שבועה ובאמת אם נימא דמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן ל"ק כלל וגם ל"ש העזה כיון דזה אינו תובעו כלל ואמרינן דמחל לו לשיטת הרמ"ה ואף לשאר השיטות עכ"פ כיון שזה תובעו מה שלא חייב לו ומעיז פניו לתבוע מה שאינו חייב כמו כן יכול זה להעיז פנים וכמ"ש הנימוק"י ריש ב"מ סברא זו ע"ש ולכך חייב שבועה בין בכ"ה בין במודה במקצת ודו"ק: