ובזה מיושב היטב קושית התוס' בשבועות דף מ' בהא דאמר תלמוד ערוך בפיו דר"י הא מני אדמון הוא והקשו בתוס' דלמה אוקמא רחב"א גופא מלתא דאדמון דוקא בהודה במקצת קנקנים ומשמע דוקא משום גלגול וכדאמרו שם הא לאדמון חייב אף בהודה בכל הקנקנים ולפמ"ש א"ש דלענין שיהי' מודה במקצת על השמן שפיר י"ל כיון דענינים חלוקים הם ניהו דחייב בשעורין ומתחייב שבועה על החיטין היינו היכא דתובע שניהם בפירוש אבל כאן דהוא תובע השמן בפירוש רק דאדמון ס"ל דיש בלשון הזה לשון קנקנים אבל אינו תובע השמן בפירוש ובכה"ג לא מחייב רחב"א גם אליבא דאדמון שיהיה מודה במקצת דדי שמפקיע שלא יהי' מקרי טענו חיטין והודה לו בשעורין ואמרינן דיש בלשון הזה לשון קנקנים אבל מ"מ לא מקרי מודה במקצת ממש ולכך אוקמא במודה במקצת הקנקנים ומכח גלגול שבועה ועל מקצת הקנקנים שפיר מקרי מודה במקצת דעכ"פ מודה במקצת הוה על הקנקנים דלא יהא רק מודה מעצמו כל שיש בלשון הזה לשון קנקנים ואינו משיב אבידה חייב במודה מקצת ע"י טענתו בלבד ודו"ק היטב. איברא דצ"ב לפי מ"ש הא דאמר הא כלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות חייב הוה מצי למדחי דכאן מחייב שבועה ובכלים וכלים לא הוה מחייב שבועה והומ"ל למדחי כן והש"ס דחי טפי ע"ש. ובמ"ש לחלק בין כשהודה על הראשון או שהודה בשני יש לישב דברי הטור שהעתיק שהודה בשמן ותמה הב"י דלמה השמיט לשון המשנה והודה בקנקנים ועיין בש"ך ולפמ"ש א"ש דכיון דקאי בכדי שמן שאז לא טענו רק השמן ועכ"פ אף דנימא דיש במשמעות לשונו הכדים ג"כ אבל העיקר הוא השמן א"כ קמ"ל רבותא דאף דהודה בשמן שהוא הטענה הראשונה אפ"ה פטור דלא מקרי מודה במקצת דלא הוה ממין הטענה וזהו כשאמר כדי אבל בכדים הוה להיפך ועיין בב"י שם וקצרתי:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ז (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.