שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ז (ט״ו)

והנה לכאורה יש לעיין דלפמ"ש התוס' דמודה במקצת דחייב הוא משום דהו"ל כעין גלגול וא"כ בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהו"ל מחושואיל"מ יקשה דהא בגלגול לא הוה מחושואיל"מ כמבואר סי' ע"ה סעט"ו וצ"ל דס"ל להתוס' כהרמ"ה דגם בגלגול אמרינן מחושואיל"מ ובזה נראה לפע"ד דזה הטעם דיש חילוק בין יורשין לדידיה ועיין תוס' ר"פ הפרה שהקשו דמ"ש הוא ומ"ש יתמי ועיין בר"ן ולפמ"ש י"ל דבאמת בדידי' הו"ל על הגלגול מחושואיל"מ אבל יורשין דהם לא הלוו להם כלום רק דאביהם נתחייב ול"ש גבייהו גלגול דנכסי דאביהם נתערבו אבל הם אין להם לשבע כל שא"י שיהי' מחושואיל"מ דבאמת גלגול ל"ש שבועה ובשלמא כשטוענים ברי שפיר צריכים לשבע דהם מודים שאביהם נתחייב אבל להיות הגלגול כ"כ אלים עד שיתחייבו ממון עי"ז והרי הם לא נתחייבו מצד עצמם ול"ש בזה גלגול שבועה ודו"ק ודרך אגב ארשים מה שהראני אחד מתלמודי נ"י אור ליום ב' עקב י"ג אב תרי"ז במ"ש הפ"י בב"ק דף ק"ה גבי הא דאמרו לפי שאין נשבעין על כפירת ש"ק וע"ז הקשה דא"כ הא דממעט שבועת היורשים מקרא היאך משכחת לה והא הו"ל כפירת ש"ק דמטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי והביא שהשיב לו אחד דמשכחת לה כגון שהניח אביו אחריות נכסים ומכרן הבן ומדאורייתא מע"פ אינה גובה ממשעבדי וע"ז תמה התלמוד הנ"ל דהפ"י ע"כ בקושיתו קאי למאן דס"ל שעבודא דאורייתא והרי למ"ד ש"ד מה"ת גובה ממשעבדי ועוד דא"כ גם מיורשין אינו גובה וגם הקשה על מ"ש הפ"י להקשות על רב ושמואל דלוקי הברייתא דלא בין היורשים בכה"ג וקמ"ל דאין נשבעין על כפירת ש"ק בכה"ג שמכר הקרקעות ע"ש וע"ז תמה דלרב ושמואל דס"ל שעבודא לאו דאורייתא אין מקום לכל זה דל"ש ש"ק כלל ובודאי לא משכחת לה שהיורשים ישבעו וגם איך שייך דאתי קרא ע"ז והלא ש"ק דאין נשבעין ממעטין מקרא אחרינא ע"ש בב"מ ובשבועות והנה אף שהדבר תמוה מאד על הפ"י מ"מ רציתי לישב עפמ"ש הפ"י בעצמו בח"ד שנדפס עם פני ארי' ושם נדפס קצת מחידושיו על טור חו"מ סי' ל"ט ושם דעתו דאף למ"ד ש"ד מ"מ מלקוחות ודאי אינו מה"ת וא"כ מיושב קושיתו הראשונה על הפ"י ומיורשים מהראוי לגבות וגם קושיתו השניה על הפ"י יש לישב דאף למ"ד שעבודא לאו דאורייתא מ"מ מהיורשים מהראוי לגבות יעו"ש היטב אמנם פשטת הלשון בפ"י לא משמע כן וגם גוף דבריו שם אינם מוכרחין כלל להמעיין וא"כ מנ"ל להקשות בזה על רש"י ותוס' וע"כ צ"ע. עוד יש לי לומר דהפ"י הקשה אליבא דמאן דס"ל שעבודא לאו דאורייתא ואפ"ה מיורשים גובה היכא דשעבד בהדיא וכעין מ"ש הר"ן לענין מטלטלי דיתמי דלא משתעבדי דאם שעבדן בפירוש מועיל ועיין קצה"ח סי' ל"ט מכ"ש בקרקע היכא דשעבד בפירוש גובה מיניה ומיורשים דלא ירשו זאת שהרי משועבד לב"ח ששעבדו בפירוש אבל מלקוחות לא יגבה אף ששעבדו בפירוש וכעין מ"ש התוס' בב"ב דף קע"ה ד"ה דברי תורה דמדאורייתא לא יוכל לשעבד את נכסיו מן הלקוחות אף שיכול למכרן ע"ש ולפ"ז א"ש כל דברי הפ"י דקאי למ"ד שעבודא לאו דאורייתא רק שעבדו בפירוש ושפיר משכחת לה דלא בין היורשין וכגון ששעבדו בפירוש ומכרן דהיורשים לא יוכלו לירש הנכסים שמשועבדים לב"ח מקודם משא"כ הלקוחות אף ששעבדן בפירוש מ"מ כל שמכרן א"י לגבות מהלקוחות ושפיר מקשה ובזה יש לישב הרבה קושיות של הקצה"ח שם ודו"ק היטב: