שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ו (ט׳)

ובזה יש לישב מ"ש רש"י שם להשתמש טהרות או קדשים ולא פירש לענין למשוח עורות והיינו דלענין טומאה כל שהעור משוח בחלב נבלה פשיטא דמטמא אף בלי הטעם דבעי מן המותר בפיך דבאמת להדיוט מותר ויצא מטומאתו רק לגבוה אסור ומיושב בזה הערות הכסא שם אבל עכ"פ יהי' איך שיהי' ראיתו תמוה אבל הדין דין אמת דכל שנתערב ל"ש לא הוכשר דאינו ניכר וכמ"ש ודו"ק. עוד הי' נראה לי טעם איסור משום דאסור לעשות סחורה באיסור נבלות וטריפות ולדעת הפוסקים הוה איסור תורה ואף דבנזדמנו שרי מ"מ למלאכת גבוה אסרה תורה דאז בודאי לא יהי' בדילי מיני' ויבא לאכול מיני' וזה דבר חדש. והנה הא דאמר ר"י לא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד לפע"ד יצא לו ממה דלא מצינו במשכן כ"א דברים טהורים ולכך נקט עור דבאמת תכלת ותולעת שני הי' טמאים רק דמצותו בכך אבל עורות דהי' יכול למצוא כשירים לכך לא הוכשר רק מטהורות ולכך אמר דלא הוכשר באמת רק מהטהורה. ובזה מיושב היטב הא דמקשה למאי הלכתא לתפילין תפילין בהדיא כתיב בהו והקשו בתוס' דאטו בשביל זה לא יוכל לשנות מה שאמרו בבריתא או אמורא אחר ולפענ"ד הדבר בפשיטות דהכי מקשה הש"ס דבאמת מה שהודיענו ר"י דלא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה לכאורה מה דהוה הוה וע"כ דנ"מ לענין תפילין וע"ז אמר דתפילין נודע מקרא דמן המותר בפיך וע"ז משני לא צריכא אלא לכורכן בשערן ומיושב היטב קושית התוס' דא"כ אמאי נקט עור במלתא ולפמ"ש א"ש דהוא אמר מה דהוה במקדש ושם הי' עור דשייך בי' בהמה טמאה רק דהנ"מ הוא לענין השער וז"ב ופשוט ודו"ק היטב בכל מ"ש כי הדברים נכונים: