שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ו (ח׳)

ובזה מיושב היטב קושית התוס' דלמה אמר הא דמותר להשתמש לאורה ת"ל דאסור משום דכבתה זקוק לה ולפמ"ש א"ש דבשבת הי' מהראוי להתיר וכמ"ש ודו"ק היטב. וראיתי בשו"ת בשמים ראש סי' ש"כ שנשאל אם מותר להדליק חלב שלוקחין מן הגוי שאמרו שמעורב בשומן חזיר והשיב דשומן חזיר עצמו מי אסור הא אי לאו קרא דתורת ד' בפיך הי' מותר לכתוב סת"ם על עור חזיר אע"ג דמאיס מכ"ש בזה ואם אמת הדבר שמהרא"ש הוא תמהני דאם נימא דאתקוש כל התורה לתפילין לענין זה וכמ"ש הר"ן לענין שופר ועמג"א סי' תקפ"ו א"כ גם בזה יש לפסול ומ"ש ראיה מהא דחלב נבלה וטריפה יעשה לכל מלאכת גבוה באמת הדבר תמוה דשם שאני דלזה באמת אצטריך קרא ועיין פסחים דף כ"ג דפירש רש"י דהוה ס"ד דאדרבא למלאכת גבוה יהא מותר למשוח עורות למלאכת בדק הבית דהא משתרי החלב לגבי גבוה למזבח וכוונתו דל"ש בזה מן המותר בפיך דהרי חלב מצותו בכך לגבי מזבח א"כ כל שהוא לגבוה ל"ש לאסור משום דלא הוכשר למלאכת שמים דהא באמת לגבוה מצותו בכך ומכ"ש לבדק הבית אבל במקום דלא גלי קרא פשיטא דבעי מן המותר בפיך ולכך לר"ע דאתי לטהרו מידי טומאה באמת הו"א דלגבי גבוה אסור אף דלהדיוט שרי והיינו דלטומאה לא הותרה לגבוה ונבילה לא הותר לגבוה ואף דמליקה שרי משום דמצותו בכך אבל מידי נבלה יצא לגבוה וא"כ שפיר הוה ס"ד דאסור לגבוה: