ובזה מיושב מה ששאל אותי החריף מו"ה שמואל וו"ב נ"י על הרמב"ם דאם הוה הראשון שואל מה נ"מ אי מיעט בשמירתו או לא הא שואל חייב באונסין ולפמ"ש א"ש דבאמת השואל יכול לחזור אף בתוך משך ימי השאלה וכל שמסרה לשומר הנה הוה כמחזיר לבעלים ופטור מאונסין ולכך הוצרך הרמב"ם לחייבו מטעם שמיעט בשמירתו ודו"ק ובאמת אם הרמב"ם גם בראש דבריו סובב הולך על שאילה בבעלים א"ש דלכך הוצרך להטעם דמיעט בשמירתו דאל"כ הוה פטור מטעם שאלה בבעלים ולכך כתב הטעם דמיעט בשמירתו וכן נראה מלשון הש"ע בחו"מ סי' רצ"א סכ"ו ע"ש וכן נ"מ לענין שואל ספרים דכתב בשו"ת הר"ן סי' י"ט דפטור מאונסין השואל ומ"מ מקרי מיעט בשמירתו כמ"ש בישועת יעקב באהע"ז סי' פ' אבל לפי מה שכתבתי א"ש בפשיטות ודו"ק ועיין מח"א הלכות שאלה סי' ז' ועיין בשטה מקובצת ב"מ דף פ"ג גבי גמרתיו ש"ש שכתב דכל השומרים חוץ משואל אין יכולים לחזור בתוך זמנם דדוקא שואל שהזמן הוא לתועלתו כמו חוב שלטובת הלוה הוא ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ד (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.