שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ד (ו׳)

והנה לענין שואל אם בתוך הזמן השאלה אמר השואל להמשאיל אין לי צורך עוד ואיני רוצה להיות שואל עליו נחלקו הקדמונים הובא בנימוק"י פ' השואל גבי תקנו משיכה בשומרים אי יכול לחזור בו ע"ש ולפע"ד נראה דאף לדעת הרא"ה דס"ל דכל זמן שלא החזירו לבעלים חייב באונסין מ"מ זה דווקא כל שלא החזירו כי אם נשאר בידו לשמש עוד משך זמן השאלה שפיר חייב באונסין דהא כל הנאה שלו אבל אם נתנו לשומר אחר אם לא גרעו בשמירתו והבעלים רגילין להפקיד אצלו הנה השואל הראשון פטור מאונסין דהא באמת כלתה הנאתו ואף שלא החזירה לבעלים מ"מ השומר השני נכנס במקומו והוה כאלו החזיר לבעלים והודיע להם וז"ב ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דבזה מיושב דברי הרמב"ם פ"א משכירות ה"ד שכתב והוא שלא ימעט שמירתו כיצד ימעט שמירתו כגון שהיה מופקד אצלו בשכר והפקידו אצל אותו השני בחנם או שהיה שאול אצלו והפקידו אצל אותו השני בשכר הואיל ומיעט שמירתו פושע הוא ומשלם אעפ"י ששאל או ששכר בבעלים הרי הוא הוציא הדבר השמור מידו ליד שומר אחר ועיין בה"ה שפירש שאין שאלה פוטרת אלא לשומר ששאל הבעלים אבל לא לשומר השני שלא שאל הבעלים והראשון מתחייב על שמירת השני והנה דבריו סתומים וגם לדבריו אין מדוקדק לשון הרמב"ם במ"ש הואיל ומיעט שמירתו פושע הוא והא אף שאינו פושע חייב בשביל שהשני לא שאל בבעלים והכ"מ כתב במיעט שמירתו הוה כמזיק בידים ודבריו תמוהים כמ"ש המלמ"ל דאדרבא הוסיף בשמירתו שהרי הראשון הוה שאלה בבעלים ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שלא מיעט בשמירתו הנה פטור השומר הראשון דהרי השואל יכול לחזור בו וכל שמסרו לשומר שהבעלים רגילים להפקיד אצלו שוב הוה כאלו החזירו לבעלים וכיון שמיעט בשמירתו הוה פושע ומתחייב השומר השני ולפ"ז דברי הרמב"ם וה"ה נכונים דלא שייך שאלה בבעלים דהא באמת השואל יכול לחזור בו ועיקר חיובו הוא רק בשביל שלא החזיר לבעלים ואף דהשומר השני רגילים הבעלים להפקיד אצלו וא"כ נתחייב על שמירת השני והשני לא שאל בבעלים וכל דברי הרמב"ם מדוקדקים לפירוש הה"מ ודו"ק היטב: