ובזה נראה לפע"ד גם מ"ש הש"ך דאם טוען להד"מ שלא מסרו לו נאמן הלוקח והמקבל שמסרו לו ולפמ"ש ז"א דכל הטעם דשטרי אקנייתא מועילין הוא משום דאינו עומד לראיה רק לקנין וא"כ אם נימא דמועיל לענין טענת להד"מ הרי לא יכתוב לו שטר ראי' אחר ויהי' זה לראיה עכ"פ דלא יטעון להד"מ ואף שיוכל לטעון תנאי הי' וזייפתו מ"מ חיישינן שמא זה לא ירגיש ויטעון להד"מ ויהיה מוכחש מזה הכתב וכעין זה כתבו הפוסקים לענין דלא לחתום חת"י אחספא דאף שיוכל לטעון פרעתי דלמא לא ירגיש בזה ויטעון להד"מ ועיין שו"ת מזרחי הובא בב"י סי' ס"ט בחו"מ ובט"ז שם וה"ה כאן ואף דבסי' מ"ג לענין שטר מוקדם מבואר דאף דפסול מ"מ להד"מ א"י לטעון ל"ד לזה דשם הפסול אינו בשטר מחמת חשש זיוף רק מחמת שהקדימו וא"כ עכ"פ להד"מ יכול לטעון אבל כאן הפסול בשביל חשש זיוף א"כ כל שאתה רוצה להכשירו להיות שטר קנין ויהיה מוכחש כשיטעון להד"מ שוב הוה שטר העומד לראיה ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ג (י״א)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.