ובזה מיושב מ"ש רבינו דהרי"ז אוכלת משלה ולא משל בעלה אף דצריכה למזונות יתירים ולפמ"ש אף דבאמת היא מזקת שעבודו רק שצער גופה קודם וכל דמשתרשי לכ"ע חייב כמ"ש הש"ך שם ס"ק ח' וא"כ כאן דקמשתרשי דקא נהנית א"כ פשיטא דאין הבעל חייב לתת מה שנהנית ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא. אברא דדברי הש"ך תמוהים שכתב דשם מיירי שלא נטל הדמים דאל"כ הו"ל משתרשי והדבר יפלא דהא הטור בהדיא כתב דמיירי שנטל הדמים ועיין בקצה"ח אך לפע"ד נראה דבר חדש דהנה בטעם הרא"ש שס"ל דאינם חייבים לשלם וכתב דאינו מזיק גוף הקרקע ומזיק שעבודו של חברו לא הוה רק דמקלקל גופה של קרקע והדבר צ"ע דמה נ"מ סוף סוף הזיק שעבודו של חברו אך נראה דבאמת מזיק שעבודו של חברו ג"כ לא הוה רק גרמי ומאן דלא דאין דיני דגרמי פטור כמבואר סוף המניח ורק דבמזיק שעבודו של חברו כיון שחפר בורות שיחין ומערות קלקל בגוף הקרקע וחשיב היזק ממש ולפ"ז זהו שכתב הרא"ש דבשלמא כשהזיק בגוף הקרקע י"ל דחשיב היזק ממש ועיין בתוס' שם אבל כאן הרי לא קלקל רק שמכר קרקעותיו המשועבדות לו וא"כ כל קרקע וקרקע אינו רק גורם דגורם שכיון שאינו רק משועבד לו ואם הי' גובה מאחת לא היה גובה מאחרת וא"כ כל דלא קלקל ממש רק שגרם היזק הו"ל בכה"ג על כל קרקע וקרקע רק גורם דגורם ובכה"ג פטור מדיני דגרמי ועיין קצה"ח סי' ס"ו ס"ק ל"ז:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ב (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.