שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ב (ח׳)

ובזה נראה לפע"ד דבר נחמד במ"ש הרמב"ם פכ"א מאישות הלכה י"א פסקו לה מזונות הראויות לה והרי היא מתאוה לאכול יותר או לאכול מאכלות אחרות מפני חלי התאוה שיש לה בבטנה הרי זו אוכלת משלה כל מה שתרצה ואין הבעל יכול לעכב ולומר שאם תאכל יותר מדאי או תאכל מאכלים רעים ימות ולדה מפני שצער גופה קודם והדברים מתמיהים מאד דהא מבואר בהדיא שלא תאכל מאכלים רעים לחלב ועיין בהה"מ וכ"מ שנדחקו בזה ומ"ש ה"ה שצערה קודם יפה תמה בח"מ בסי' פ' דאם לה אין סכנה רק צער מה"ת דמכח צערה תסכן הולד ומ"ש הב"ש בזה ס"ק ט"ו דחה הוא בעצמו אך לפע"ד נראה דבאמת מיירי הרמב"ם באופן שהולד אינו מכיר את האם ויכול להשכיר מניקה אחרת אך שהבעל טוען שהיא משועבדת להניק וא"כ אם תאכל מאכלים הרעים תהי' גרם להזיק שעבודו ולפ"ז הדבר נכון דהרי מבואר בש"ע חו"מ סי' ק"ג ס"ד יורש שמכר כל נכסי אביו ואין ב"ח יכול לטרוף יש מי שאומר שגובה מהדמים שביד היתומים וי"א שאינו גובה וכתב הסמ"ע דכאן משמע מדברי הטור שאינו מקרי מזיק ובסי' ק"ד גבי ב"ח מאוחר שקדם ומכר כתב הטור דחייב לשלם להבע"ח מוקדם וכתב לחלק דביורשים שבעת שמכרו שלהם מכרו שפיר לא מקרי מזיק אבל בב"ח שאין לו רק שעבוד ושעבוד הב"ח הראשון מקודם שפיר מקרי מזיק ולפ"ז זהו שכתב הרמב"ם דלא מקרי מזיק שעבודו של חברו ותהי' חייבת לשלם וע"ז כתב שצער גופה קודם וא"כ בעת שאכלה כדין אכלה ניהו דיגרום לה אח"כ נזק שלא תוכל להניק בזה פשיטא דעכ"פ לא מקרי מזיק שעבודו של חברו שהרי צערה קודם וכל שצערה קודם אינו חייב במזיק ועדיף טפי מב"ח הראשון וגם לפמ"ש הראב"ד דכל דעושה לטובת עצמה לא מקרי מזיק וכאן הרי הוא עושה לטובת עצמה וצער גופה קודם ובכה"ג ודאי מודה הראב"ד אף לפמ"ש בכוונתו לעיל דעכ"פ נשאר לה כח שעכ"פ צער שלה קודם וז"ב מאד ומעתה ל"ק קושית הה"מ דשם מיירי שמניקה שפיר אסורה לאכול דברים רעים עמו שצער שלה אינו דוחה סכנת הולד אבל כאן מיירי שבעת ההוא אינו מזיק רק שתגרם היזק אח"כ בזה פשיטא דצערה קודם ואינה נקראת מזיק שעבודו של חברו וז"ב: