שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ב (ו׳)

ובגוף דברי הראב"ד הנ"ל תמהני דלמה לא פטרה מטעם דלא נתכוונה להזיק רק להנאת עצמה שחזרה מהשידוכין ובלי ספק שהי' לה טעמים שחזרה מהשידוכין וא"כ כל שלא נתכוונה להזיק הרי שיטת הראב"ד דבכה"ג פטור מדד"ג וכמ"ש הראב"ד הובא בבעה"ת שער נ"א חלק ז' ובטוש"ע חו"מ סי' ס"ו סכ"ג וכן הקשה אותי אחד מהחכמים אך באמת הדבר נכון דלפ"ז יקשה להראב"ד אמאי חייב לחנוך במנה שהזיק שעבודו של שמעון וכמבואר בטור חו"מ סי' ק"ד וכן קי"ל בסי' ק"ז לענין יורשים שמכרו הקרקעות והא יכלו לומר שלא נתכוונו להזיק רק לטובת עצמם אך ביאור הדבר נראה לפע"ד דזה ודאי אף שמתכוין לטובת עצמו אסור להזיק לחברו ואסור להציל עצמו בממון חברו וגם חייב מדד"ג אף שלא כיון להזיק וכמ"ש הש"ך סי' ס"ו ס"ק פ"ב ע"ש ורק דמוחל באמת כל הטעם דמצי למחול הוא משום דמכירות שטרות דרבנן או מטעם שני שעבודים או טעם אחר שכתב הראב"ד ולכל הטעמים עכ"פ זה נשאר עדן כח למוכר שיוכל למחול ורק דמ"מ גרם היזק לחברו ולזה כתב הראב"ד דכל כה"ג שבאמת בדידיה קעביד רק על מה שמתכוין לגרום לחברו היזק מחייבו כל שמכוין לטובת עצמו ל"ש דיני דגרמי ובזה כתבתי בגליון קונטרס הגאון מוהר"ח יונה ז"ל במה שהרעיש בקול על התוס' שכתבו דכל דבדיבורו קעביד מעשה אף לרבנן חייב דהו"ל כמזיק בידים והקשה הוא דא"כ במוחל דאמרו בהדיא בהכותב דף פ"ה למאן דדאין דיני דגרמי ומשמע דלרבנן פטור וכתבתי בגליון שם דלפע"ד ל"ק דשאני מוחל דלא חשוב מזיק בידים דזה נשאר לו כח לעצמו שיוכל למחול ואדעתא דהכי נכנס הקונה ול"ש בזה מזיק רק דגרמי בעלמא וא"כ כל שמכוין לטובת עצמו ל"ש גרמי אבל כל שגרם היזק בדבר שלא נשאר לו שום כח פשיטא דחייב אף שעושה לטובת עצמו וז"ב ודו"ק: