שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ב (י״ח)

ובזה מיושב קושית התוס' ד"ה השתא דדוקא בהך דר"ט דטעה בד"מ שפיר פריך אילו הוה פרה דינך לאו דינא ולא כלום עבדת השתא נמי לאו כלום עבדת אבל בהך דבכורות אפשר דמיירי בטעה בשיקול הדעת שפיר שייך הפקר ב"ד הפקר ובלא"ה נראה לפמ"ש המרדכי בפ"ג דקידושין דהפקר ב"ד ל"ש רק במקום שמסתבר לעשות הפקר ב"ד א"כ בטעה בשיקול הדעת דאינו מוכרע שפיר י"ל דעכ"פ מסתבר לומר הפקר ב"ד אבל בד"מ לא מסתבר כלל שיהי' חשיב הפקר ב"ד ודו"ק. והנה הריטב"א בקידושין בדף י"ז גבי ברח ופגע בו יובל נסתפק אי צריך העבד לשלם שכר בטלה מה שבטלו ממלאכתו ע"י בריחתו וכתב דא"צ לא לעבוד ולא לשלם שכר בטלה דהו"ל כמבטל כיסו של חברו דפטור ע"ש ובמקנה בחידושיו שם כתב לתמוה דהא קי"ל דהקוטע יד עבדו של חברו משלם לו שבת גדולה ושבת קטנה הרי שצריך לשלם שכר בטלה ועוד דא"כ עדים המעידים על ראשי איברים לא יהי' חייבים לשלם דלא גרע מאילו מבטל כיסו של חברו וא"כ יהי' עדות שאאילה"ז ובב"ק דף ע"ה מבואר דבעינן בראשי אברים עדות שאילה"ז והניח בקושיא ולא זכיתי להבין דהא באדם שייך שבת וא"כ חייבים לעבד ולרב שבת שבטלו ממלאכתו והריטב"א לא אמר רק דמה שברח העבד ולא עבד ובטל ממלאכה של האדון זה הוה מבטל כיסו של חברו אבל מה שמשלם שבת להרב הוא בשביל שבת דאדם וחייב והוה כאהדקי' באנדרונא וא"כ גם עדים הו"ל עדות שאילה"ז שהרי אם הדקו העבד באנדרונא הי' חייבים לשלם והשתא שהעידו ששיחת לו את העין והשן הרי הדקו העבד שלא יעשה מלאכתו וחייבים ואף דזה צ"ע דהא מה שבטלו להעבד ממלאכה לעבד לא עשו כלום רק לרב והו"ל כמבטל כיסו של חבירו דפטורים אבל באמת אין התחלה לקושיא דהא ע"י שהעידו שיצא לחירות הפסיד כל העבד והרי הוא קנה עבד ונתן מעות בעדו וכשצריך להוציאו לחירות הפסידו לו גוף העבד שיכול הי' למכרו בדמים מרובים ול"ש מבטל כיסו של חברו בזה וז"ב כשמש ואף דע"ע אסור למכור כמ"ש הרלב"ג הובא בכ"מ פ"ב מעבדים הי"ב מ"מ עכ"פ הבן יורש העבד וגם אם הוא אצל אדון מסתמא עושה לו מלאכה והרי יש בו שווי שאם לא ירצה להיות עבד יגרע לו מפדיונו וא"כ הרי יש בו שווי ממון גמור וא"כ הוו העדים מפסידים ממון גמור ושפיר מקרי עדות שאילה"ז וז"ב: