שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ב (ט״ז)

ובזה נראה לפע"ד לישב קושית ההפלאה שהבאתי למעלה דהיאך חייבה התורה שבת הא הוה רק גרמא בעלמא ולפמ"ש א"ש דכל דחייבה תורה באדם שבת ואף שלא במקום נזק וזה חידוש שחדשה תורה באדם יותר מכל דבר ל"ש לחלק בין גרמי לגרמא וחייב בכל דבר אך לפמ"ש הרמ"ה בטור חו"מ סי' ש"ח דאינו חייב רק בנזק ולא בשאר דברים וביאור הדבר דשבת ל"ש רק באהדקי' באנדרונא דעשה מעשה בידים וכמ"ש הרא"ש שהכניסו וסגר הדלת בעדו אבל במה שלא היה רק גרמי בעלמא לא חייב השבת א"כ מיושב היטב קושית הפלאה דלכך אין מחשבין על מעשה ידיה דאינו רק גרמא בעלמא ופטור על השבת וכ"כ בא"מ הבאתי למעלה אבל דברי התה"ד א"א לישב דא"כ מה מייתי ראיה מהשוכר את האומנים דבאמת גם שם הוה מבטל כיסו של חברו וכמ"ש בשו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתכ"א בהדיא לישב כן קושית התוס' וע"כ צ"ל דס"ל כסברת התוס' דאף בדיני דגרמי חייב בשבת למאן דדאין דיני דגרמי וכמ"ש הקצה"ח סי' של"ג באורך וא"כ גם שם תחייב דכל דהוה שבת ל"ש לחלק בין גרמי לגרמא וכמ"ש וביותר תמוה דבאמת שכר הש"ץ כבר צווחו במרדכי פ' אעפ"י ע"ז והטור או"ח סי' תקפ"ה דמה אני בחנם וא"כ אינו רק שכר בטילה וכדומה וא"כ מה שמבטלו שלא עשה זה לא שייך לחייבו על שכר בטלה שלא עשה וכמ"ש בתשובה אחת לענין המלמדים ויש לדחות דמ"מ יכול לקבל שכר על תפלה שאינו רק מדרבנן לשיטת הרמב"ן ואף להרמב"ם רק תפלה אחת מן התורה ועל פיסוק טעמים שאינו רק מדרבנן יכול לקבל שכר ועיין בשו"ת חוות יאיר סי' ק"מ אבל מה שהקשיתי בראשונה קשה. והנה לכאורה צ"ב הא דאמרו בגיטין דף י"ב דהקוטע יד עבדו של חברו נותן שבתו ורפואתו לרבו ופריך הש"ס שבתו פשיטא והדבר תמוה דבאמת מבטל כיסו של חברו פטור ורק באדם חייבה התורה שבת ולפ"ז הא לענין רבו הו"ל זה העבד כשורו וחמורו והו"ל מבטל כיסו של חברו ול"ש לומר דבאדם חייבו התורה ממון של שבת הא זהו דוקא היכא דמפסיד לאותו אדם הממון חייבו התורה שבת אבל כאן דהעבד בעצמו אין לו הפסד והרב הוא דיש לו הפסד ולגבי רבו לא שייך שבת דלגבי רבו אינו רק כשורו וחמורו והיא קושיא גדולה וצ"ל דכל דחבל בגופו וזה אין לרבו עצמו רשות ויוצא לחירות בכ"ד ראשי איברים וא"כ לגבי חבלה דגופי' הו"ל העבד אדם בפ"ע וכשזה הפסידו שבת הא באדם חייבה התורה שבת ורבו דזכה מהעבד זכה וז"ב ולפ"ז היכא דאהדקי' באנדרונא ולא אזקי' אז ל"ש שבת בעבד: