שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ב (ט״ו)

והנה בשו"ת תה"ד סי' ש"ז בדבר הש"ץ שנדחה מש"ץ ע"י אחד שהוציא עליו ש"ר וכתב דלכאורה יש לחייבו מדיני דגרמי מה שבטלו מהיות עוד ש"ץ ע"י שקרו וע"ז האריך לחלק דזה לא מקרי דיני דגרמי רק גרמא שלא עשה היזק בידים וגם לא בא ההיזק מיד ע"ש ולפע"ד דבריו צע"ג דבאמת לכאורה צ"ב דהא הו"ל רק מבטל כיסו של חברו בעלמא דפטור וצ"ל דבאדם שאני דהו"ל שבת דחייב וכן נראה מראייתו שהביא מהך דהשוכר אומנין וגם שם קשה דהו"ל מבטל כיסו של חברו וכמ"ש בשו"ת מהר"ם בר ברוך וע"כ דאדם שאני דחייב על שבת ועיין בקצה"ח סי' של"ב שהאריך בזה ולא זכר הך דתה"ד ולפ"ז קשה דנראה דשבת חייב אף בגרמא דבשלמא כשאנו מחייבים אותו על שעשה מעשה וגרם לחברו היזק שייך לחלק בין גרמי לגרמא דגרמא לא עביד בידים אבל כל שמחייבין אותו משום שבטלו ממלאכתו אין נ"מ בין בטלו מיד בין בטלו לאחר זמן ואטו שבת דמשערים בשומר קישואין אטו ההיזק הוא ברגע הלז דאטו בכל יום יש לו לשמור ורק דכל שהי' יכול לשמור חייב וה"ה בזה וגם ל"ש לחלק בין עשה מעשה בידים דסוף סוף הוא נשבת ממלאכתו וצע"ג: