שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ב (י״ד)

והנה לכאורה הי' קשה לי בהא דחייב בשבת אף שאינו רק ביטול ממלאכה ולמה במבטל כיסו של חברו פטור ורציתי לחלק דדוקא באדם חייב בשבת ולא בבהמה ובנזקי ממונו ומצאתי בקצה"ח סי' של"ג ס"ק ב' שכתב לחלק כן אך מאד תמהני מדוע לא הזכיר שם דברי הרא"ש והש"ע סי' ת"כ סי"א דבהי' בחדר וסגר הדלת אחריו פטור בשבת וה"ה שם מה שנתבטלו מעצמם ממלאכה הו"ל כסגר הדלת אחריו מיהו יש לחלק דכיון ששכרם והטעם הו"ל כאהדקי' באנדרונא ודו"ק היטב בכל מ"ש. ובזה אמרתי לישב הא דמבואר בש"ע חו"מ סי' ס"ו סט"ז באם פרע הלוה להמוכר דעת י"א דחייב לשלם שנית ללוקח ותמה הש"ך דלא גרע מאלו מחל לו המוכר דהי' פטור מהלוקח ופרעון אין לך מחילה גדולה מזו ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת צריך להבין למה לא יהי' מוחל שט"ח חייב מדין מזיק שעבודו של חברו דחייב לשלם דעדיף מגרמי וכמ"ש בסי' שפ"ו וצ"ל דכל הטעם דיכול למחול הוא משום דשעבוד הגוף נשאר אצלו וכשמוחל שעבוד הגוף נסתלק ממילא שעבוד הנכסים וא"כ כיון שהוא בדנפשי' קא מחיל לא הו"ל מזיק שעבודו של חברו וכמ"ש הש"ך סי' שפ"ו ס"ק י"ב לענין לוה שהזיק שעבודו של מלוה דפטור ע"ש ולפ"ז זהו כשהוא מוחל לו אבל כשהלוה פרע לו ומפני כך מחל לו א"כ הלוה הזיק שעבודו של לוקח בידים וא"כ בכה"ג חייב הוא לשלם ואף דהלוה בדנפשיה קעביד הא מ"מ הזיק שעבודו של חברו דהא הלוקח הי' לו שעבוד עלי' ודוקא אם הלוה קלקל שדהו שפיר אמרינן דאכתי ליתי' להיזק בידים דאכתי דידיה הוא אבל כל שפרע החוב הרי קלקל שעבודו של חברו וחייב וז"ב. ובזה יש לישב קושית האבני מילואים סי' ק"ה דאמאי פטור באומרת שנפרעה אחר המכירה הא לשיטת הי"א האלו נתחייב מטעם שפרע להמלוה והוא חייב ללוקח ולפמ"ש י"ל דבכתובה דאינו ברור שיתחייב לשלם שמא תמות היא קודם לא מקרי מזיק שעבודו של חברו דאינו ברור לההיזק ופטור וז"ב ודו"ק: