שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן כ״ב (ט״ו)

והנה בהא דאמרו בחולין דף קי"א דנוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה וע"ז נשאלתי מהרב המופלא מוה' מנחם מאיר נ"י מיאבריב דלפמ"ש התוס' ריש ג"ה דהטעם דאין קושיא מהא דאינו נוהג בטמאה דמשמע דיש בגידין בנו"ט ולכך אין איסור גיד חל בטמאה די"ל דהטעם משום דר"ש מי שגידו אסור ובשרו מותר וע"ז הקשה דהיאך אפשר לומר דהטעם משום דאין איסור חל על איסור דהא קי"ל דאכלו ואין בו כזית חייב ועל טומאה אינו חייב רק בכזית א"כ איסור גיד חל קודם והנה בפשיטות אמרתי דשם מה שאינו נוהג בטמאה ע"כ הטעם משום מי שגידו אסור ובשרו מותר דל"ש משום דאין אחע"א דא"כ עכ"פ מתלי תלי וקאי ונ"מ לקוברו בין רשעים גמורים ואיך שייך לומר דאין נוהג בטמאה דמשמע דאינו חל כלל אבל לפ"ז צ"ב דא"כ איך אפשר לומר כלל דהטעם משום דאין איסור חע"א והרי הש"ס בהס"ד בדף ק"א פריך לר"ש אי אין אחע"א לחייב משום טומאה לבד והרי נ"מ לקוברו בין רשעים ועיין בתוס' ר"פ גה"נ שכתבו בהדיא דהטעם דמשנה דאינו נוהג בטמאה הוא משום דאין איסור חל ע"א וע"ש במהרש"א וצ"ע דא"כ מה שייך הלשון ואינו נוהג בטמאה דמשמע דאינו נוהג כלל בטמאה והיא תימה גדולה לפענ"ד אמנם בגוף הקושיא נראה לפע"ד ברור דכיון דהא דאכלו ואין בו כזית דחייב הוא משום דהוה בריה ולפ"ז זהו ודאי דאם יש בו כזית אינו מחוייב עד דאכל לכל הזית דאף דאם אכלו לכלו ואין בו זית חייב היינו משום דהוה בריה וכל דחסר ממנו אף כ"ש לא מועיל וכמו לענין ברכה דאם חסר אף כ"ש א"צ ברכה ועיין באו"ח סי' ר"י וא"כ כל שאתה אומר דיש בו לאו של טומאה והיינו בכזית דעל ח"ש חל האיסור וכל שיש בו כשיעור שוב לא נתחייב בכ"ש עד שיאכל כזית ואז בא איסור טומאה הקדום וא"ל דמ"מ מקרי איסור חמור דהא חל אף בכ"ש אם לא הי' בו כזית דז"א דעכ"פ באותה בהמה או חיה שיש בה כזית אינו נוהג בטמאה והרי גם באיסור מוסיף אמרו בכריתות דאית לי' ברא לסבא ואל"ה לא מקרי מוסיף מכ"ש באיסור חמור דבעינן שיהיה החומרא נוהג באותו דבר ממש וז"ב לפע"ד ומה שהקשה עוד במ"ש התוס' בדף ק"א שם ד"ה ור"ש דלר"ש אין איסור חע"א אפילו חמור על קל כמו אוכל נבלה ביוה"כ וע"ז רצה לחדש דלר"ש דס"ל כ"ש למכות אפ"ה ביוה"כ מודה דבעי שיעור דהרי בעינן ככותבת דמייתב דעתיה וא"כ לא מהני אחשביה וא"כ איסור נבלה קדים ול"ש כולל בזה דבעוד שלא בא לידי חיוב של יוה"כ כבר נתחייב משום נבלה הנה באמת גוף סברא זו דל"ש כולל בכה"ג כיון שהאיסור הראשון קדים וכבר חל כעין זה ימצא המעיין בתוס' שבועות דף כ"ח גבי עיפא תשע ועשר ובחידושי להלכות שבועות הארכתי בזה ויבואר אי"ה בחבורי יד שאול הנדפס כעת ד' יזכיני לגמרו וגם גוף סברתו דל"ש חל בכ"ש משום דביוה"כ גם ר"ש מודה מצאתי סברא זו בדברי דו"ז הגאון בעל ישוע"י או"ח סי' תרי"ב וכן מצאתי קושיא זו בהדיא בשעה"מ פי"ז כא"ב ה"ח שהקשה לפירוש הריטב"א דנתנבלה ביוה"כ למה לא חל נבלה על יוה"כ הא נבלה בכ"ש ובשביל יוה"כ בעי ככותבת ע"ש ובאמת שלפענ"ד אינו נראה כן דהרי מלבד דחזינן דלשיטת הירושלמי פ"ז דתרומות גם ר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת ביוה"כ מודה דח"ש אסור משום דלא כתיב לשון אכילה ואף דמש"ס דילן מבואר דר"ל בח"ש גם ביוה"כ מתיר ועיין יומא דף פ"ז ע"ב עכ"פ לר"ש דס"ל דכ"ש למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן א"כ כיון דשיעור בכותבת גם הוא הל"מ כמו כל השיעורים והרי השיעורים לא נאמרו לדידיה רק לענין קרבן וכיון דביוה"כ שייך קרבן י"ל דלענין אכילה לא בעי יתובי דעת רק לענין קרבן וכרת וז"ב לפע"ד: