ובזה נראה לפע"ד להבין החילוק בין הכניסו בחדר וסגר הדלת ובין כשהי' בחדר וסגר הדלת דפטור ולפמ"ש יש לומר דבאמת אינו רק גרמי במה שמנעו ממלאכה רק מה שהכניסו הוה כקלקל בגוף השדה וחפר בורות שיחין ומערות דמה נ"מ אם חבלו שא"י לעשות מלאכה או שהכניסו בחדר זה מקרי קלקול בגופו של חברו אבל כשהי' כבר בחדר מה שסגר הדלת אינו רק גרמי בעלמא כיון דלא קלקל בגוף השדה שהרי לא הכניסו בחדר וא"כ גרמי פטור בשבת ועיין בטור חו"מ סי' ש"ח ס"ב דהרמ"ה ס"ל דבהוסיף על משא הכתף אינו חייב רק בנזק בלבד אבל בד' דברים אינו חייב והיינו דגם שבת פטור כשאינו רק גרם בעלמא וכמ"ש הקצה"ח שם בטעמו של הרמ"ה ובאמת שלפע"ד שם כיון דהוסיף על משאו הו"ל כקלקל בגוף השדה שחפר בה בורות שיחין ומערות ואולי כיון דזה טעה בעצמו וסבר חולשא הוא דנקט ליה אבל הוא לא עשה מעשה בגופו של זה הו"ל רק גרמי בעלמא כמ"ש בשטה מקובצת שם דאינו רק גירי דילי' דעל פיו ועל סמך שלו הטעה את עצמו וסבר הפועל דחולשא בעלמא הוא דנקיט ליה והו"ל כגידי דילי' כמו מראה דינר לשולחני ע"ש ומכאן ג"כ קשה על הראב"ד הנ"ל דכל היכא דעושה בעצמו הנזק אף שזה גרם לו פטור וכאן הא הוא בעצמו נשא המשא ועשה לעצמו הנזק אף שזה גרם לו מהראוי לפטור אף מנזק וצע"ג:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ב (י״ג)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
