שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ב (י״ב)

והנה בהא דכתב הרמב"ם וכן פסק בש"ע אהע"ז סי' ע' ס"ה דאם בעלה במדה"י אין מחשבין עמה על מעשה ידיה ואם בא הבעל ולא מצא שום דבר ממע"י שלא עשתה הפסיד הבעל תמה הרב בעל הפלאה בסוגיא דשמעו בו שמת בכתובות דף ק"ו ובק"א סי' ע' דאמאי תפסיד הא שבת הוה דבעל וכמבואר בסי' פ"א דשבת דאשה לבעל וגם שבת שלא במקום נזק כגון דאהדקי' באנדרונא ג"כ חייב וא"כ גם כאן מה שלא עשתה עכ"פ הוה שבת ואמאי הפסיד הבעל ע"ש ולפמ"ש י"ל דבאמת ההפלאה בעצמו הרגיש דאיך חייב בשבת הא לא הוה רק גרמא בעלמא וכתב דע"כ הוה מזיק ממש דהרי התורה חייבה בשבת רק שבתו יתן אך נראה דבאמת הוה רק גרמא בעלמא דהרי אינו רק מניעה ממלאכה ולא מקרי היזק ממש אך נראה כיון דקי"ל המזיק שעבודו של חברו חייב אף דלא הוה רק גרמא בעלמא ומה"ט אמרו בב"ק דף ל"ג דהמזיק שעבודו של חבירו פטור אלא דאנן קי"ל כרשב"ג דמחייב בזה משום דמקלקל בגוף הקרקע כגון שחפר בורות שיחין ומערות הו"ל כהיזק ממש וכמבואר בסי' שפ"ו בחו"מ ולפ"ז אם מזיק שעבודו של חבירו חייב מכ"ש במונע גוף חברו שהי' יכול לעשות מלאכה והדקי' באנדרונא או שחבל בו עד שלא יכול לעשות מלאכה הו"ל כחפר בורות שיחין ומערות דחייב וה"ה בזה וז"ב ולפ"ז לפמ"ש הש"ך סי' שפ"ו ס"ק י"ב דדוקא מזיק שעבודו של חבירו אבל הלוה שהזיק בעצמו שעבודו של מלוה פטור דיכול לומר בדנפשי קא עבידנא ע"ש וא"כ בשלמא בחבל בחברו שפיר חייב בשבת דהו"ל מזיק שעבודו של חברו ומכ"ש בזה שמונע גופו לעשות מלאכתו אבל האשה שלא עשתה מלאכה בעצמה והיא הזיקה שעבודו של בעל שפיר פטורה וז"ב וראיתי באבני מלואים סי' ע' שישב קושית הפלאה דהא דחייב באהדקיא באנדרונא הוא דוקא כשהכניסו לחדר וסגר הדלת עליו אבל אם הי' כבר בחדר וסגר הדלת אחריו פטור וכמבואר סי' ת"כ סי"א בחו"מ וכאן הוה כהיתה בחדר ולא עשתה מלאכה כיון דטמנה ידה בצלחת ולא עשתה מלאכה ע"ש ולפ"ז אם היתה עושה מלאכה אחרת לא בצמר והרויחה היתה חייבת לשלם דהרי באמת הפסידה לבעל ועשתה בידים היזק והרי בתשובת הרשב"א הובא בב"י באהע"ז ס"ס צ"ה מבואר דאם שבחה הקרקע ולא עשתה בצמר דאינה חייבת בשביל שלא עשתה מע"י כיון דאין מחשבין עמה על מע"י ושם עשתה מלאכה אחרת ואזקה בידים המע"י ואפ"ה פטורה אבל לפמ"ש א"ש דאף דאזקה למע"י כל שהלוה בעצמו הזיק שעבודו של חברו פטור וזה ברור מאד: