שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״א (י״ג)

והנה בשנת תרי"ז יום ג' אחרי הי' ד"ת כאן שלויראנט אחד מטארניפאהל מבשר כשר מכר ללויראנטין דפה לבוב עשרים בהמות ושאלו אותו כיון שאתה ליווראנט למה תמכור לפה אולי הוא מהשטאהל שהבהמות נטרפות בו והשיב לא אח"כ נמצא שהבהמות העשרים שלשה עשר מהם נמצא סרכא בחצר הכבד ובדקו אותן תיכף ומצאו שהי' מלא מסמרים של ברזל ושנים נטרפו על סרכות ובאו הסוחרים דפה לדון עם הסוחר מטארניפאהל והי' להם עדים השוחט ר' ישראל ליב מפה והנאמן של בית המטבחים שהעידו שידעו בבירור שמאותן העשרים נטרפו שלשה עשר וגם שערו שע"כ הי' קודם המכירה שהמכירה לא הי' רק משך שמנה ימים והמסמרים כ"כ קבועים בהבשר עד שניכר שהי' זה שבועות הרבה והנה הדין מבואר בחו"מ סי' רל"ב דאם נודע שהי' הטריפות בבירור קודם המכירה צריך להחזיר המעות דהי' מקח טעות ואף בסרכות דשכיחי יש שני דיעות מכ"ש בלא שכיחי ובפרט ששאלו אולי הוא מהשטאהל המטריפות ונודע שבשטאהל אוכלים מברייא ובלול כל המיץ ביחד אם שם יפול מסמרים יהי' נבללים ותחובים בכח והבהמה א"י לברר אותם ובולעת ביחד אבל פה שמאכילים אותם שחת היא יכולה לברר ובלי ספק הי' מקודם אמנם נסתפקתי לכאורה דאיך יכולים להוציא ממון ודלמא בלא"ה היא נטרפת ע"י סרכות דהיא מיעוט המצוי ובזה"ז הם מחצה כמ"ש במ"א סי' תצ"ח ועיין שאגת אריה הלכות יו"ט אמנם נראה כיון דעכ"פ נמצאו מסמרים ובטל המקח עי"ז א"כ ניהו דהיתה מוטרפת בלא"ה הא נתבטל המקח מחמת מום זה ומידי דהוה אם הי' נמצא מום שבטל המקח אטו אם הי' נמצא מום אחר שלא התנה וכדומה אטו לא יתבטל המקח וה"ה כאן וגם נראה דבאמת התוס' הקשו בכתובות דף מ"ז ע"ב דאם נטרפה בהמה נימא דאדעתא דהכי לא הייתי קונה וכתבו דהרי תלוי בדעת המוכר ג"כ ולפ"ז כל שנמצא טריפות שבבירור היה טריפה קודם המכירה וא"כ בזה ודאי לא קנה אדעתא דהכי דהרי גם המוכר לא היה יודע שיקנה לו אף שיש מום המבטל וממנ"פ אם יאמר דהי' יודע בבירור בודאי נתבטל המקח דהא רימה את חברו וא"כ כיון שלא ידע לא שייך לומר דתלוי בדעת שניהם ודוקא בדבר שאפשר שיארע אחר המכירה הוא דשייך לומר דתלוי בדעת שניהם וא"כ שפיר נתבטל המקח דיכול לומר אילו ידעתי שהי' בו מסמרים לא הייתי קונה ודו"ק היטב: