ובזה אמרתי במעשה שאירע שאחד מכר ביתו בתנאי והניח עוד המעות אצל הלוקח ונתן לו קנין על הבית כראוי אח"כ אירע מעשה שהוצרך אחד מהסוחרים ללוות מעות והלך המוכר הלז אצל הלוקח והלוה לו מעות אח"כ אמר הלוקח אל המוכר דע כי אם לא יפרע הלוה המעות אני לא אתן לך דמי הבית ואח"כ מטה יד הלוה והלוקח אינו רוצה לפרוע לו המעות באמרו כי המוכר נעשה ערב ואמרתי מלבד דהוה לאחר מתן מעות וגם הי' בדרך סיפור אף גם דהא האמת כל ערבות הוה אסמכתא ורק בהאי הנאה דהמני' גמר ומשעבד נפשי' ועש"ך סי' מ"ם מ"ש בשם הר"ן וכאן דלא סמך על אמונתו רק על דמי הבית שיש בידו א"כ פשיטא דהוה אסמכתא ולא נתחייב ובפרט שי"ל שנתקלקל אח"כ א"כ גם ערב גמור פטור ועיין סי' קכ"ט ודו"ק ועיין בריטב"א בב"מ דף נ"ח שכתב דלכך ל"ש בהקדש בהאי הנאה דקא המניה דהכל נאמנים אצל הקדש וא"כ ה"ה בזה כיון דתפיס לי' אחובי' דהוה אסמכתא ודו"ק ואף דתפס אפ"ה שייך אסמכתא כמבואר סי' ר"ז שני דיעות בזה ועשו"ת הריב"ש סי' של"ה בהא דהסכים לשיטת ר"ת ונחלקו בהא דאמרו בב"מ דף ס"ו הכא הלואה והכא זביני ע"ש ומכ"ש בזה דבאמת התפיסה לא הי' על חוב זה ובכה"ג ל"ש תפיסה כמ"ש התקפו כהן דכאן הוה תפיסה על מעות הבית שאינו שייך לחוב זה כלל ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע׳ (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
