שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע׳ (ו׳)

והנה הריטב"א הובא במלמ"ל שם גם הוא רצה לחלק כן אלא שהקשה ע"ז דא"כ למה הוצרך הרמב"ם לומר בפוסק לזון את בת אשתו שנקנה דהוה דברים הנקנין באמירה ת"ל דבשכר שנשאה להאשה הזאת נתרצה ע"ש ולפע"ד דאין מזה קושיא דמלבד דיש לומר כיון דמיירי כאן בעת הנישואין והקידושין לא הי' ע"ז האופן וכמ"ש הכ"מ לישב הסתירה שמפי"א דמכירה לפכ"ג דאישות ע"ש וא"כ ל"ש בשכר הנשואין דהא כבר קדשה בלי הפיסוק הלז ובלא"ה יש לחלק דכפי הנראה דקדק רבינו לכתוב הפוסק עם אשתו שיהי' זן את בתה ולא כתב כמו ששנו חכמים הלשון המשנה הנושא אשה ופסק עמה שיזון את בתה ודרכו בקדש לשנות לשון המשנה בתכלית הדקדוק ולפמ"ש א"ש דשם מיירי שפסקה עמו ולא רצתה להנשא זולת זה א"כ באמת ל"ש דבר שא"ק דבשכר הנשואין פסק אבל כאן מיירי שהוא פסק עמה וא"כ הוצרך רבינו לומר דהוה כדבר הנקנה באמירה. ובזה מיושב היטב קושית הראב"ד דלהס"ד בש"ס ריש הנושא דלא מיירי בשטרי פסיקתא וא"כ יקשה היאך מועיל הא הוה דבר שא"ק ולפמ"ש א"ש דשם במשנה דפסקה עמו בלא"ה מועיל בשכר שנשאה גמר ומקני. ובזה עמדתי על כוונת רבינו דבפכ"ג מאישות כתב הנושא אשה ופסקה עמו שיהא זן את בתה כך וכך שנים דחייב לזון אותה והוא שיתנו בשעת קידושין אבל שלא בשעת קידושין עד שיקנו מידו ותמה בספר התרומות שער ס"ד דהרי אף שלא בשעת הקידושין מועיל בקנין ועכ"מ מ"ש בזה ולפמ"ש א"ש דשם מיירי שפסקה עמו א"כ לכך אף שלא בשעת קידושין כל שלא רצתה זולת זה וקיבל קנין מתחייב בשכר שנשאה ובשעת הקידושין אף בלי קנין דהו"ל דבר הנקנה באמירה וז"ב: