והנה שאל אותי אחד מהתלמידים לשיטת הרמב"ם דבשטרי פסיקתא ל"ש דבר שאינו קצוב דמחמת חיבת חיתון גמר ומקנה א"כ יקשה בהא דאמרו כמה אתה נותן לבנך כך וכך וכמה אתה נותן לבתך כך וכך עמדו וקדשו דמשמע דוקא דבר שהוא קצוב והא בעת הקדושין מועיל אף דבר שאינו קצוב והשבתי בזה דל"ד דפשיטא דגוף הענין שידוכין אם לא הי' דבר פסוק וקצוב עוד לא נתרצו על גוף הקידושין והאדם מקפיד על סך הנדוניא ובקל יוכל להתקלקל גוף הזיוג ול"ש בזה אגב חיבת חיתון דהא גוף הקידושין והשידוכין הי' על זה ולכך בעינן שיהי' דבר קצוב ועמדו וקדשו באופן זה אבל כל שפסקו גוף ענין החיתון אף שחייב עצמו לזון את בת אשתו הוא דבר שא"ק אפ"ה כל שהי' חיבת חיתון גמר ומקנה. ובזה נראה לפע"ד מ"ש בשאול שאמר האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו המלך לאשה ולכאורה הו"ל דבר שא"ק וצ"ל דהו"ל בשעת חיבת חיתון דגמר ומקני וכ"כ כל המפרשים וקשה הא העושר גדול נתחייב מקודם וא"כ הו"ל דבר שא"ק אך באמת העושר גדול נתחייב כשיכה וא"כ החיבת חיתון הי' בשביל שהכהו וא"כ כבר נגמר החיתון ול"ש דבר שא"ק אמנם העיקר נ"ל דכל שנותן לו המלך בתו ממילא הכל בכלל וכבר אמרו במדרש חזית דשלמה המלך דומה למלך שאמר לאחד שאל ממני ואתן לך אמר זה אם אשאל זהב יתן לי זהב כסף כסף אלא הריני שואל בתו והכל בכלל ע"ש וה"ה בזה כל שסיים ובתו יתן לו לאשה שוב כל העושר בכלל כמשפט חתן המלך ול"ש בזה דבר שא"ק והנה אמרו שם דגבי בתו מקרבה דעתו וחיישינן לצררי ומכאן ראי' בהא דאמרו גבי מקנה לעובר דאדם קרוב אצל בנו דה"ה אצל בתו וכמדומה שבשו"ת מביט כתב דוקא לגבי בנו וצ"ע:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע׳ (י״ד)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
