שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע׳ (י״ג)

והנה בהא דכתב הטור בסי' רל"ב דלהרמב"ם א"י למחול דבר שאינו קצוב הקשה בקצה"ח סי' סמ"ך בהא דאמרו המקדש את האשה ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה דר"י ס"ל בדבר שבממון תנאו קיים והא שאר וכסות הוה דבר שא"ק והרי ר"י מתורת מחילה נגע בה דהיינו שהכוונה הי' ע"מ שתמחול ע"ש ולפע"ד הדבר נכון דהנה בסי' ר"ט ס"ד בהג"ה מבואר דא"י למחול דבר שלבל"ע וכתב הסמ"ע ס"ק כ"א דדוקא למחול א"י בדבר שלב"ל אבל סילוק מועיל והיינו כל דכבר נשתעבד לו והט"ז חולק עליו וכבר כתבתי בגליון הט"ז שם דכדברי הסמ"ע מבואר בר"ן ריש הכותב בהא דאמר בכותב לה ועודה ארוסה דדוקא בשביל שהיא ארוסה והתחיל קצת השעבוד וכן מצאתי בנימוק"י פ' חזקת הבתים גבי לא לאיש חזקה בנכסי אשתו ע"ש ולפ"ז גם לענין דבר שא"ק דוקא במתחייב בדבר חדש והוא דבר שא"ק או שמוחל דבר שא"ק לא סמך דעתו אבל סילוק כחו ורשותו מועיל אף בדבר שא"ק ולפ"ז שם שהכוונה ע"מ שתמחלי היינו שהרי קדשה ולענין ביאה אין תנאי קיים והרי היא אשתו ושוב מועיל הסילוק כחה משאר וכסות אף שהוא דבר שא"ק ויש להוסף דברים בזה דבשלמא מחילה היא אסמכתא מצד המוחל להנמחל והנמחל ג"כ לא סמך לבו אבל סילוק כל שהוא מסלק עצמו ממילא הוא ביד חברו ומועיל. ובזה אני אומר דלכך ל"מ מחילה בכתובה אף בכתב לשיטת הרמב"ם משום דהרמב"ם לשיטתו דמחילה בדבר שא"ק ל"מ והרי מוחלת כתובה מחלה מזונותי' ג"כ ומזונות הוה דבר שא"ק ולכך אינו מועיל. ובזה מיושב קושית הב"ש סי' ס"ו מהא דאמרו כל לגבי בעלה ודאי מחלה והיאך תועיל מחילה ולפמ"ש א"ש דכל דמחלה לבעלה הרי היא מוחלת שעבוד הגוף דשני שעבודים יש וא"כ שיעבוד הגוף הוא מתורת סילוק דסלקה שעבוד גופו וזה בודאי מועיל וכל שאין שעבוד הגוף גם שעבוד הנכסים לא פקע ודו"ק וגם אם מכרה הכתובה דעת הב"ח דלא מחלה מזונותיה וא"כ שוב מועיל מחילה ועיין מ"ש במפרשי הים פ' החובל בסוגיא דתקנת אושא שם ודו"ק. עוד נ"ל בדברי רבינו דלכך ל"מ בדבר שא"ק דהנה כבר נודע מ"ש הרשב"א בח"ג הנקרא תולדת אדם סי' פ"ב דל"ש ברירה בדבר שבממון דכל דיכול לקנות בעת שמבורר ל"ש ענין ברירה והנה כבר נודע שיטת התוס' רי"ד דבאומר אי זה מאחיות שארצה לקדש תהי' מקודשת אף למ"ד יש ברירה ל"מ דהא לא בירר בעצמו וגם היא בעצמותה לא ידעה אם זאת שבירר עכשיו היא שעלתה במחשבתו לברר ועיין קצה"ח סי' ס"א ובא"מ סי' מ"א ולפ"ז כאן שמחייב עצמו בדבר שא"ק ועוד לא נתברר כמה רוצה להתחייב שוב ל"מ להתחייב דאין ברירה בזה אף למ"ד יש ברירה אבל הוא דחוק והעיקר נראה לפע"ד דהו"ל חיוב קלוש דלא ידעה כמה נתחייב וליתא בקנין. והנה מ"ש הרב הפ"מ והבני שמואל לחלק בין נתן למכר דאגב זוזי גמר והקנה לפע"ד י"ל דניהו דנתן מעות מ"מ כל שלא נודע אם זה שמחייב עצמו שוה בשוה עם זה שמחייב עצמו אכתי לא סמך דעתו וכפי הנראה סברו דכל שמקבל מעט מעות ג"כ אמרינן דאגב זוזי גמר והקנה ועיין בסי' ר"ה בחו"מ לענין תלוה וזבין אי בעינן שיקבל כל הכסף או אף במקצתו סגי ודו"ק: