שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע׳ (י״ב)

והנה שאל אותי עלם משכיל מפה לבוב בהא דאמרו בכתובות דף נ"ח ע"ב וסבר ר"מ אין אדם מקדיש דבר שלבל"ע והתנן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר וכו' ר"מ אומר מקודשת מההוא אין מהא ליכא למשמע מינה והקשה הוא דע"כ צ"ל דר"מ ס"ל דאדם מקדיש דבר שלבל"ע דהרי באמת הוה המותר דבר שאינו קצוב ודבר שא"ק ל"מ לשיטת הרמב"ם כמו שא"י להקנות א"י להקדיש רק לפמ"ש הבה"ת דלר"מ מועיל אף בדבר שא"ק כדס"ל דאדם מקנה דבר שלב"ל וא"כ ע"כ ר"מ ס"ל דאדם יכול להקדיש דבר שלב"ל והנה לכאורה רציתי לומר דמיירי לר"מ שהקדיש המע"י עם המותר ורק דמיירי במעלה לה מזונות ואינו מעלה לה מעה כסף וכיון שיכול לכופה על מע"י לר"ל א"כ על גוף המע"י יכול לחול ההקדש אם הי' נותן לה מעה כסף שוב חל אף על דבר שא"ק ודמי להקנה מעות ומטלטלין בק"ס המבואר בסי' ר"ג דמועיל דלפמ"ש הסמ"ע שם לחלק דבמע"י כיון דיש חלות שתחול עכ"פ קנין טוב שוב חל גם קנין גרוע אגב המטלטלין ע"ש א"כ כאן כיון שיכול לומר יקדשו ידיך לעושיהם שוב חל גם על המותר ובזה ניחא דפריך והא לא אמר לה הכי והקשו בתוס' דף ע' דלמה לא משני בסתם דנעשה כמו דאמר כמו שכתוב התם ע"ש ולפמ"ש א"ש כיון דצריך שיקנה זה אגב זה א"כ עכ"פ צריך לומר הכי בפירוש אך באמת רש"י פירש במשנה דר"מ מיירי שלא הקדיש רק מותר לבד וא"כ הוה דבר שא"ק אך נראה דאין כאן קושיא לגמרי דהרי הוה כמו שאמר יקדשו ידיך לעושיהם והיינו להקב"ה כמ"ש התוס' וא"כ הידים בעצמם קדוש לשמים וכמו הקדיש אבר אחד לשמים וא"כ ל"ש לומר דהוה דבר שא"ק דהא היד קדוש לשמים ומה שהיד עושית ממילא כל מעשיה קודש אם רב ואם מעט ול"ש דבר שאינו קצוב ובלא"ה נראה דהא דבר שאינו קצוב הוא משום אסמכתא והרי בצדקה ל"ש אסמכתא כמבואר ביו"ד סי' רנ"ח ומכ"ש בהקדש. ובזה נראה לפע"ד לישב דברי הש"ע דלא יסתרו אהדדי דבסי' תקס"ב סעיף י"ג באו"ח כתב דאם נדר שאם לא אלך למקום פלוני אשב בתענית מאחר שמה שהתנה הוה דבר הרשות מקרי אסמכתא והקשו בנה"כ ומ"א שם דשם מבואר דבצדקה ל"ש אסמכתא ולפמ"ש א"ש דבצדקה י"ל דל"ש אסמכתא דכל הטעם של אסמכתא הוא דאין כאן דעת מקנה וקונה ולפ"ז שם כיון דדעת שכינה איכא דהקדש שלא מדעת כדעת דמי כדאמרו בב"מ דף כ"א א"כ עכ"פ יש כאן דעת קונה ושייך לומר דגם המקנה גמר להקנות כל שיש כאן דעת קונה משא"כ בתענית דמה שייך כאן דעת קונה דאין חפץ להקב"ה בתענית כל שאין כאן דבר מצוה להתענות למה לי' התענית ואין חפץ לקב"ה לענות בצום נפשו וזהו שמחלק בש"ע בין נודר לדבר הרשות לנודר לדבר מצוה ודו"ק היטב: