שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע׳ (י״א)

ומדי דברי זכור אזכור מה דמבואר באהע"ז סי' קי"ב ס"ה דאם מתה הבת אין יורשיה יורשין מזונות והוא מהרא"ש שלמדו מן הירושלמי מתה כבר מתה ובק"א להפלאה שם תמה בשם גדול אחד דלמה הוצרך הרא"ש להירושלמי ולא הביא מש"ס דילן בב"ב ר"פ מי שמת בת אשתו מה שתמעט וכו' או דלמא כיון דאילו מתה לית לה לא ממעטא ע"ש שנדחק ולפע"ד נראה דהנה באמת כאן הוה אומדנא דלא נתכוין רק כ"ז שתחיה ולפ"ז הא הב"ש שם ס"ק י"א מחלק באם הי' המתחייב בעולם ל"ש אומדנא לפטור עצמו משא"כ כשאינו בעולם ע"ש ולפ"ז באם לא הי' קנין רק שנקנה מחמת דברים הנקנים באמירה ומטעם דאגב חיבת חיתון גמר ומקני ולפ"ז א"כ התחייב לאשתו שיתן לבתו מזונות וא"כ ה"א דכיון דהוא לא מתה לא אמרינן אומדנא וא"כ מב"ב אינו ראיה די"ל דשם מיירי שקנו מידו וא"כ הי' הקנין לבתו וכל שמתה אזל האומדנא אבל בירושלמי דקאי על המשנה דמיירי בדברים הנקנים באמירה שפיר הביא הרא"ש דאף בכה"ג אמרינן אומדנא ודו"ק ועיין בא"מ שכתב להיפך דבב"ב מיירי בלי קנין ושטר ולפענ"ד כמ"ש ודו"ק: