ובזה י"ל דבר נחמד בהא דמתה מחמת מלאכה דפטרה התורה משום דלהכי אושלה ונדחקו הקדמונים דהכי בשביל שהוא מחמת מלאכה יהי' עדיף משאר אונסין דחייב השואל ולפמ"ש א"ש דבאמת הוה אסמכתא ורק דהוא אדעתא דהכי השאיל לו וגם הוא נתרצה בכך וכיון שלענין מתה מחמת מלאכה לא השאיל לו דאדרבא כשהי' יודע זאת לא השאיל לו והרמב"ן כתב דמשום פשיעת המשאיל נגעו בה ועש"ך סי' ש"מ ועכ"פ כיון שגם הוא לא אסיק אדעתיה שוב הו"ל אסמכתא גמורה וא"ל כיון דאינו בידו גמר ומקני נפשיה דבאמת בידו הוא שלא יעבוד בה כ"כ בחזקה ומסתמא כששאלה לזה ע"כ שיש בכחה לעשות ואירע אונס שמתה ואין לך אונס גדול מזה וז"ב. ובזה י"ל מה שנסתפק הקצה"ח בסי' ש"מ אם התנה שיתחייב אף במתה מחמת מלאכה אם בעי קנין ולפמ"ש ודאי צריך קנין דבלא קנין הו"ל אסמכתא וא"ל דהא הוא התנה עמו ויש דעת חברו המשאיל דז"א דהא באמת הו"ל מתנה עמש"ב רק דהתורה ירדה לסוף דעתו שכל שנתרצה שיתחייב גמר ומקני וא"כ אינו רק בדעתו בלבד הדבר תלוי דדעת המקנה ל"ש כאן דהו"ל מתנה עמש"ב ובכה"ג שוב הו"ל אסמכתא גמורה כל שנתחייב בדבר שלא חייבו התורה ודו"ק היטב כי הדברים נחמדים והבן בדברים:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס״ט (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.