שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס״ט (י״ד)

ובזה מיושב מ"ש המחנה אפרים והא"מ סי' כ"ח ראי' מהרמב"ם פ"י מתרומות לענין שכר פרה מכהן דשם כל שלא מועיל מה"ת ל"ש לומר דהפקר ב"ד הפקר וכמ"ש. עוד יש לי לומר דבר חדש במה שהקשה הפ"י על הרמב"ן לענין מכירת שטרות עפמ"ש בתשובה לישב קושית הגאון מוהרח"י בחבורו על שיקול הדעת במה שהקשו התוס' דאי נימא דדיבור הוה מעשה ממש קשה משורף שט"ח וע"ז הקשה הוא דלמה לא הקשו ממכירת שטרות דיכול למחול ואמאי הא האי דיבור הוה מזיק ממש וכתבתי דל"ק משם דשם כל הטעם דיכול למחול הוא לפי שיש שני שעבודים ושעבוד הגוף לא נמכר כלל ע"ש ולפ"ז זה הוה כשיור בקנין דזה לא מכר כלל והארכתי בזה ולפ"ז באמת קנין דרבנן נעשה קנין תורה ע"י הפקר אבל מכירת שטרות דמה"ת לא נמכר כלל שעבוד הגוף ואיך אפשר דמדרבנן יהי' קנין גמור והא מה"ת שייר בקנינו וע"כ דמכירת שטרות דאורייתא ודו"ק. ודרך אגב אזכיר מ"ש התשב"ץ ח"ג סי' פ"ה בשמעון שקידש אשה בחוב שחייב לו ראובן במעמ"ש ואח"כ בא בע"ח של שמעון לגבות אותו החוב שחייב לו ראובן וע"ז דן אם נפקעים הקידושין ע"ש וראיתי בא"מ שכתב בסי' כ"ח ס"ק ל"ב כיון דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה א"כ אף שהי' מקדשה בקרקע בתורת כסף דמועיל לא נפקעו הקידושין דהוה כמו מכר ואתי בע"ח וטריף ואח"כ תבא האשה לגבות משמעון המקדש ע"ש ולכאורה היא תימה גדולה ולפע"ד נראה דכיון שהבע"ח גובה מראובן מתורת שעבודא דר"נ והיינו דזה ראובן מתחלה נשתעבד לזה המלוה לשמעון וא"כ לא חל כלל המכר או הקידושין של זה דהא זה אינו משועבד כלל לשמעון רק למלוה של שמעון ועיין מ"ש ביד שאול סי' רנ"ג ס"ק ה'. עוד נ"ל דל"ד למכר דבעת המכר הי' מכירה כדין דמה בכך דזה חייב לבע"ח הא בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה אבל לענין קידושין הא באמת במלוה דידה אינה מקודשת רק במלוה דאחרים דיש לה זכות חדש וא"כ לפ"ז הזכות הוא כשיבא זמן הפרעון וכל דבעת שבא הפרעון נתחייב זה לבע"ח של שמעון א"כ לא הי' לה שום הנאה וזכייה בטעות היה כיון דגוף הקידושין אינו רק מחמת שנתן לה זכות וכיון דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה א"כ עיקר הזכות היה שנתחייב לה בעת שיגיע הפרעון וכל שאז לא חייב לה א"כ בטל זכותה ובמה תתקדש כנלפע"ד דבר חדש: