והנה תלמודי המופלג מו"ה ישראל מלך נ"י הקשה בהא דאמרו בב"ב קל"א הא אין אדם מקנה דבר שלבל"ע אלא תנאי ב"ד שאני וע"ז הקשה דלפמ"ש הג"פ סי' ק"כ דהפקר ב"ד הפקר אינו רק הפקר ולא הקנאה לאחר והרי הרשב"ם פירש דמתורת הפקר ב"ד הפקר ואכתי איך קנה זה וע"כ דהפקר ב"ד הוה קנין ולפע"ד ל"ק דהרי חזינן דאב לבנו מקנה אף לדבר שלבל"ע כמבואר סי' ר"י וא"כ חזינן דעיקר תלוי בדעת המקנה שלא סמך דעתו להקנות לו דבר שלבל"ע ולפ"ז כל דחז"ל הפקירו הדבר א"כ ממילא זה קנה דהוא סמך דעתו שיקנה דהא ב"כ וב"כ לא יהי' של המקנה וא"כ למה לא תסמוך דעתו להקנותו לזה שקנה ובלא"ה תנאי ב"ד כיון דעיקר ההפקר הי' כדי שיקנה זה ל"ש לומר דלא הוה קנין דא"כ למה הפקירו והא לא הי' להם שום טעם להפקיר הדבר אם לא שיקנה זה דאל"כ לשוא עשו ההפקר וז"ב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס״ט (י״ב)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.