שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס״ט (י״א)

ובזה נראה לפע"ד דבר נחמד לישב מה שנחלקו הפוסקים ומבואר בטוש"ע אהע"ז סי' קי"א אי כתובת ב"ד נוהג במטלטלי לדידן שכותבין בכל הכתובות מטלטלי אגב מקרקעי ובבית מאיר תמה בזה דהרי גוף כתובת ב"ד הוה דבר שלא בא לעולם ואינו גובה רק מתנאי ב"ד כמבואר בב"ב שם וא"כ לענין מטלטלי דאינו מתנאי ב"ד רק במקרקע למה יגבה ולפמ"ש א"ש דבאמת לגבי בן דעתו של אדם קרובה ומקנה אף בדבר שלבל"ע רק דלגבי בן לשאר בנים ל"ש דעתו של אדם קרובה וצריך תנאי ב"ד וא"כ זהו לענין גוף החיוב שיתחייב אבל אם כבר תקנו כב"ד וכבר רצה להתחייב פשיטא דלענין הגבייה אם יהי' ממטלטלי או ממקרקעי ל"ש דבר שלבל"ע ואמרינן דעתו של אדם קרובה והקנה אף ממטלטלי וז"ב כשמש. ודרך אגב אומר מה שתמוה לי בהא דפלפל הש"ס אי ירתון תנן או יסבון תנן ורבי רצה לומר דיסבון תנן והדבר תמוה מהא דדרש ראב"ע מדרש בכרם ביבנה ואמר הבנים ירשו והבנות יזונו ופירש"י בכתובות דף מ"ח דראב"ע ס"ל דירתון תנן ומש"ה אינה נגבית רק לאחר מיתה ואמאי לא פשיט מזה דירתון תנן וביותר תימה דבב"ב שם ע"ב מביא הש"ס זאת לראיה דשני תקנות הי' ולא מקשה מזה הן אמת דדברי רש"י בכתובות תמוהים דהנ"מ בין יסבון לירתון אינו רק אי נגבית ממשעבדי לא לעניין גבייה לאחר מיתה ועיין ריש פ' אעפ"י ובב"מ שם ועכ"פ קשה טובא דעכ"פ ראב"ע הי' לו הגירסא ירתון ורבי קבעה להלכה ואמאי לא פשיט מינה וצ"ע: