שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס״ט (י׳)

ובגוף דברי הסוגיא אי יסבון תנן או ירתין תנן אמרתי דבר נחמד על מה שנסתפק הריב"ש אי שייך כב"ד אם אין להשניה בנים ושלח להתשב"ץ והשיב לו כמבואר בתשובותיו ח"א סי' ק"נ דלא תקינו כב"ד כל שאין לה בנים לשניה דלא צריכי לתקן בכה"ג ואני תמה דכל דכתב לה בנין דכרין דיהוי ליכי מינאי אינון ירתין וא"כ בעת שנתחייב כבר נתחייב ולא ידע כלל אם יהי' להשניה בנים או לא וכבר נתחייב ולמה לא יתחייב גם כשנמצא אח"כ שאין לה בנים הא כבר נתחייב ואם הוא מתנאי ב"ד י"ל דכל שלא הי' לה בנים לשניה לא תקנו מצד תקנת ב"ד אבל בכתב לה וא"כ בשעת מעשה כתב לה נתחייב לה ומה בכך שלא הי' נושא בת בנים או שלא הולידה וגם מנ"ל דכב"ד לא תקנו בכה"ג ויש לומר דמ"מ יתחייב דהא נתחייב אמנם נ"ל דכיון דאמרו בב"ב שם ובין למ"ד יסבון ובין למ"ד ירתון הא אין אדם מקנה דבר שלב"ל ומשני דקא מפיק לה בלשון ירתון והביאו התוס' ד"ה וש"מ דאין זה מקנה לדבר שלב"ל כיון שאין המתנה בא אלא לאחר מיתה ואז הבנים כבר באו לעולם ובתנאי ב"ד קנו וא"כ כיון דעיקר החיוב בא בעת שהבנים בעולם ואז ל"ש כתובת ב"ד כיון שלהשני' לא הי' לה בנים נתגלה למפרע דלא נתחייב כתובת ב"ד אבל באמת התוס' דחו זאת ובחידושי אמרתי ראיה להתשב"ץ דכתובת ב"ד ל"ש כשאין בנים לשניה דהנה באמת הדבר תמוה בהא דאמרו בין למ"ד יסבון בין למ"ד ירתון הא אין אדם מקנה דבר שלב"ל ואף לר"מ לדבר שלב"ל מי אמר והדבר תמוה דהא בשו"ת מבי"ט ח"ב סי' קל"ז דלבני' קנה אף בדבר שלבל"ע וכאן הוה לבנים ואמרתי בזה דהנה בחידושי כתבתי לחלק דוקא בבן אצל אדם אחד או לעצמו אבל בבן אחד אצל הבנים ל"ש לומר דדעתו של אדם קרובה אצל בן זה ולא לבן אחר ובזה ישבתי הרבה קושיות השעה"מ פכ"ב ממכירה ע"ש ולפ"ז כאן דמקנה כתובת ב"ד אצל בנים מאשתו אחרת שוב ל"ש לומר דאדם קרוב אצל בנו דהא גם הבנים שמאשתו אחרת ג"כ שייך אדם קרוב ולכך שפיר מקשה הא אין אדם מקנה דבר שלבל"ע ע"ש ודו"ק. ובזה י"ל ראי' להתשב"ץ דאם שייך כתובת ב"ד אף כשאין בנים לאשה אחרת א"כ שוב שייך להקנות אף דבר שלב"ל א"כ שוב שייך דעתו של אדם וא"כ מיגו דמקנה כשאין בנים מקנה כב"ד א"כ מקנה גם כשיש בנים לאשה אחרת וזה עדיף ממקנה דבר שלב"ל עם דבר שבל"ע דהבנים בני' בשניהם וע"כ דל"ש כתובת ב"ד רק ביש בנים לאשה אחרת וזו ראיה נפלאה ודו"ק היטב: