שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס״ה (ו׳)

והנה אירע מעשה שאחד קנה חתיכות פשתן הרבה ביחד כדרך הנהוג ונתן מקצת מעות לשם קנין כנהוג ואח"כ נתייקר השער טרם שמשך הפשתן לביתו והנה בבואו לקחת הפשתן מצא באיזה חתיכות שהי' בלוית באמצע החתיכה והנה טען הקונה שלא קנה רק פשתן יפה ולא בלוית וסחובות ובאו לב"ד והורה המורה שמחויב לקבל הפשתן כמות שהוא ונתן טעם שאחר שנתייקר השער יכול הלה לטעון אם לא תקבל כל הפשתן לא אתן לך גם הטובות והקונה טען שהטוב יקבל והרע לא יקבל ושאל הקונה את פי אם יפה דן ואמרתי בזה דיפה דן דלפמ"ש המלמ"ל והמח"א הנ"ל גם המוכר יכול לחזור ולטעון דלא הקנה רק כל המקח ביחד א"כ מכ"ש כאן דיכול לומר מה שהקניתי המקח בסך הלז הוא לאשר ידעתי כי יש בהפשתן גם רע מעורב וא"כ כל שתרצה לבטל המקח יתבטל המקח בכלו ואף דהקונה אמר שהמוכר טען שלא ידע כלל וגם הוא קנה כך הפשתן ולא ראה אם בלוי באמצע מ"מ יוכל לבטל המקח כיון דהוה ספיקא דדינא שוב לא יוכל להוציא מיד המוכר וזה הוה כמוציא שהרי נתחייב לו סך דמים בעד פשתן טובות ועכשיו לא יצטרך ליתן כ"כ ועכ"פ יכול לבטל המקח גם הי' הפשתן ביד המוכר כמו שהי' ועיין קצה"ח סי' ר"ה ס"ק וא"ו מ"ש בשם שו"ת חוות יאיר ומ"ש הוא בזה ולפע"ד ה"ה להיפך כל שזה יכול לבטל המקח כמו כן גם זה יכול לבטל המקח אמנם לפע"ד נראה דמ"מ אם המוכר אינו טוען אין הב"ד רשאין לטעון בעבורו שיבטל המקח דבאמת אינו נכון שישנה ויבטל המקח וכל מה שיוכל הקונה לקחת למה יבטל המקח וניהו דרשאי לבטל אבל אנן לא מצינן לטעון בעדו. והנה הרא"ש בתשובה הובא בטור חו"מ סי' רכ"ו במה שהאריך באותו אלף זהובים שנתן כבר אם צריך שמעון להחזיר או יוכל לומר לו טול מהבתים כשיעור המגיע לאלף זוז ע"ש והרי יכול לומר כשקניתי קניתי כלו ואין רצוני בחלק וצ"ע ואולי מזה ראיה דאנן לא טענינן ליה לבטל המקח רק בשטוען בעצמו ועיין בב"י חו"מ סי' שכ"א שהביא דברי הנימוק"י בשם הרנב"ר דבלקח שדה באחריות ובא בע"ח וטרף במקצת אין המקח מתבטל בכך ע"ש וצ"ע ועיין מהרי"ט חלק חו"מ סי' נ"ב שהאריך בענין כזה ואין הזמן מספיק כעת לעיין בזה וכפי הראות במחכת"ה של המהרי"ט שלא הזכיר דברי הר"ן והרשב"א בכל המקומות הנ"ל דמבואר דמקח שבטל מקצתו בטל כלו ע"ש וצע"ג ועתוס' ב"מ מ"ח ע"ב ד"ה אכפי' משם מבואר דהלוקח יוכל לומר לא ארצה במעט מקח כמ"ש הר"ן והרשב"א ועיין בטוש"ע חו"מ סי' קפ"ב ס"ח דהלוקח יכול לחזור ולומר דאינו רוצה ליקח אלא סאתיים ביחד ע"ש שוב מצאתי לש"ב בנתיבות סי' קפ"ב שהרגיש ג"כ בזה והאריך לישב קושית המלמ"ל ואין הזמן מסכים לעיין בזה. והנה בשנת תרט"ז כ"ד ניסן ה' שמיני ב' הגיעני שו"ת מהרב מוה' מרדכי אבד"ק יארטשיב נ"י ששאל בענין זה וזה"ל השאלה יעקב הי' לו בת הבת יתומה ולקחה אצלו עם כל הונה הנשאר לה מאביה ואמה וקודם פטירת יעקב צוה לבנו ראובן היות כי לקח כל אשר הי' לנכדו בירושה ע"כ חל על בנו ראובן אשר יורד לנכסיו לגדל הבת הבת ולהשיאה בנדוניא וצרכי הנשואין בכבוד גדול והנה ראובן ירש בית אביו ועזבון אביו אבל ירד מנכסיו מאד והלך לטמיון וגם הבית יעקב היתה לשריפת אש ולא נשאר כ"א קרקע הבית ובאתה בת הבת עם דודה ראובן לדון לפני הרב הנ"ל ועשה הרב פשר שקרקע הבית יהי' שייך חצי לראובן והחצי לה ונתן פס"ד ע"ז והנה אח"כ הגיע בת ראובן לנשואין ולא הי' לאל יד ראובן לתת נדוניא אשר הבטיח להחתן ונתן לחתנו שטר קנין בלשון לוע"ז על כל קרקע הבית ונגד זה נתן החתן לראובן שטר בלשון לועז שמחויב לבנות בית מדור מיוחד על קרקע הלז עבור חותנו ראובן לדור בו כל ימי חייו ואחר פטירת חותנו מחויב לפצות בני ראובן בעד הדירה של אביהם וכששמעה זאת בת הבת כי עשה זאת ראובן עשתה כל תחבולות שיכריחו להחתן שיחזיר השטר קנין על הקרקע באמרה הלא יש לי פסק שחצי הקרקע הוא שלי וע"כ הכריח מע"ל להחזיר הכתב הלז וכתב שנתן חותנו והשלישו ביד שליש אחד והנה החתן הזה דר בקילקוב והלך אחד מיארטשיב וקנה ממנו כל הקרקע ולקח ממנו מכתב יהודית בחת"י איך שקנה כל הקרקע וגם נתן ערבון שקורין דראהן על הקניה וכאשר שמעה היתומה הנ"ל הלכה ומכרה חצי הקרקע שלה ברשות ורצון דודה ראובן וסיימה להקונה במצרים מזה ומזה וראובן ג"כ חתם בשטר הקנין לוע"ז אשר נתנו להקונה וכאשר שמע זאת הקונה הראשון נסע להמוכר ואמר אחרי שאין לך רק החצי לא אשלם רק בעד החצי וכן נתרצו ואח"כ באו שני הלוקחים לפניו לדון והקונה מצד היתומה טען שלו מגיע חלק היפה כי כן ציינו לו במצריו כמבואר בשטר קנין (שותפים) וגם דודה חתם ע"ז וע"כ חלק היפה שלו והקונה מהחתן טען כי אחר שמכר לו המוכר כל הקרקע אף שאין לו למכור רק החצי עכ"פ יהי' שותפים ונעלה בדמים החצי נגד החצי ועלה בדעת מעלתו שלא להעמיד על הדין ועשה פשר שיהי' שותפין חלק כחלק ויעלו בדמים ואחרי זאת סירב הקונה מצד החתן באמרו ששמע מדיין אחד שהדין עמו ולו שייך כל הקרקע ומעלתו כתב שהדין עם הקונה מצד היתומה באמרו שאין להחתן שום זכות שהרי חותנו לא כי' לו כח למכור רק החצי ונתן לו שטר קנין על הכל ובטל השטר ואף להרשב"א דס"ל דהמוכר שדה ונודע שחצי היא גזולה דמ"מ המקח מתקיים בשאר מ"מ כיון שהחותן לא מכר רק באופן שהחתן יתן לו שטר שמחוייב לבנות לו בית מדור שידור החותן כל ימי חייו וא"כ אלו ידע החתן זאת לא הי' קונה הקרקע וראובן לא הי' רוצה להקנות לו רק באופן זה א"כ הקנין בטל זה תו"ד וביקש ממנו לכתוב דעתי והנה מ"ש דכאן ל"ק מטעם דאינו רק מחצה שלו הנה כבר הארכתי דהוא ספיקא דדינא והנה בש"ע סי' ק"ץ סט"ז כתב דבמקום שצריך שטר אין שטר קונה לחצאין וא"כ הי' המקח בטל ומ"ש שם דאם התנה הכל לפי תנאו כבר ביאר בנתיבות שם דהיינו אם התנה שיקנו בכסף לחוד אבל כאן לא התנה מיהו ז"א דשטרי דידן כיון שקונין בכסף הוה שטרי דידן שטרי ראיה וכמ"ש הסמ"ע סי' קצ"א סק"ז ועשו"ת מהרש"ל סי' ה' ואינו ת"י כעת והרי בשטר ראיה דעת הקצה"ח והנתיבות דקונה לחצאין אמנם בלא"ה נראה הדבר ברור דכאן ל"ק מטעם שכתב מע"ל דזה לא רצה לקנות רק באופן שיתחייב לו לבנות לו בית דירה וכיון שזה חשב שכלו שלו הי' רוצה להתחייב ואילו ידע שאין לו רק החצי לא התחייב לו וא"כ זה לא רצה להקנות לו וכן מבואר ברמ"ה הובא ברא"ש בפ"ב דכתובות גבי בר שטיא דהמוכר אינו רוצה להקנות להלוקח כ"א בשזה יתן לו מעותיו וכאן לא קנה ע"ש וה"ה בכאן וגם שבתי וראיתי דבנדון דידן ודאי הוה שטר קנין דהא לא נתן לו כסף רק בעד דמי הנדוניא שנתחייב לו נתן לו שטר קנין שלא הי' כאן כסף כי אף אם נימא דחשוב מלוה אינו קונה במלוה כמבואר בחו"מ סי' קצ"ט וסי' ר"ד ועיין בש"ך סי' ק"צ ס"ק א' ולא זכר שהוא מחלוקת הרמב"ם והרא"ש וא"כ עכ"פ היה שטר קנין ובטל השטר כנלפע"ד: