שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס״ד (ט׳)

והנה ד' עקב שנת תרי"ג (בעת צר לי ד' יעזרני ע"ד כבוד שמו ותורתו ואני לומד מתוך הצער) ראיתי בתורת חיים בהא דאמרו בע"ז דף ע"א סוף סוף כי מטי לאוירא דמנא קניא ופירש דקניה עכו"ם בהגבהה והקשו כלם דאיך שייך הגבהה באויר הכלי וחידש הת"ח דכיון דקי"ל כלי' של אדם קונות לו בכ"מ שיש לו רשות א"כ אף דכלי' של לוקח ברשות מוכר לא קני היינו דוקא כשמונח ע"ג קרקע משום דמספקא לן אי הכלי בטל לגבי הרשות או הרשות בטל לגבי הכלי אבל כשתופסו בידיו קונה כיון שאין הכלי מונח ע"ג הקרקע ול"ש דבטל לגבי רשות ושוב קונה לו כלי' מכיון דמטי לאויר דמנא ע"ש והוא דבר חדש ובאמת שבב"ב דף פ"ו דפריך מהא דדב ושמואל דאמרו כלי' של אדם קונות לו בכ"מ ומה קושיא דלמא מיירי דלא מונח ע"ג קרקע שאינו בטל לגבי רשות והוא תופס בידו ושפיר קונה לו כלי' בכ"מ וגם בב"מ הנ"ל דאמר דאגבינהו בסיסני ולמה לא אמר כגון דתפס בידיו וע"כ דגם בזה הוא ברשות מוכר ולא קני לו כלי' ובדברי הת"ח אמרתי לישב דברי הב"ש סי' קל"ט ס"ק י"ג דכתב דאם כלי של לוקח מונח בתוך כלי' של מוכר ברשות לוקח דאינו קונה ותמה בא"מ דזה דוקא להרמב"ם דס"ל דבעי תרויהו רשות וכלי' של לוקח אבל להרא"ש וטור דס"ל דמשום ספק הוא אי כלי' מבטל לרשות או הרשות מבטל להכלי א"כ ממנ"פ יקנה כאן דאם הרשות מבטל להכלי א"כ הרי מונח ברשות לוקח ובכלי' של לוקח דהרשות ביטל להכלים של מוכר ואם הכלי מבטל הרשות א"כ שוב כלי' של לוקח מבטלי וקונה לו כלי' של לוקח ע"ש ולפמ"ש הת"ח א"ש דע"כ לא מבטל הכלי לרשות רק כשמונח ע"ג קרקע ממש וא"כ בשלמא כלי' של מוכר בטלו להרשות של לוקח שהרי מונח ע"ג קרקע ממש אבל כלי' של לוקח אינם מונחים ע"ג קרקע וא"כ הוה כאלו מונחים באויר ולא מבטל לכלי של מוכר ודו"ק: