שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס״ד (ח׳)

והנה בהא דפריך בשבת דף צ"א על הא דמגרר ויוצא פטור לפי שאיסור גניבה ואיסור שבת באים כאחד ואי ס"ד אגד כלי שמי' אגד קדים לי' איסור גניבה לאיסור שבת וברמב"ן על שבת שזכינו לאורו מקרוב ראיתי שכתב פירוש דאלו לענין גניבה כל פרוטה ופרוטה כיון שנמשכה מרשות הבעלים למקום הקונה לו קנאה גנב ואעג"ב דכלי ודאי לא קנה עד דאפקי' כלו משיכה קונה בכלי' של מוכר וכן מה דאמרינן האיכא מקום תלמא ושנצין ה"נ קאמר למקנא מאי דנפק וש"מ דהיכא דלא משתקל לי' לא קני ואפשר לומר דס"ל כמאן דמוקי לה במס' כתובות בדאפקי' לרה"ר לענין מקנא ממש לא קני ולענין גניבה מחייב כיון דאפקיה מרשות וכל פרוטה ופרוטה כיון דהוציא מרשותו נתחייב עליו כיון דיכול ליטלה ועיין חידושי הרמב"ן בב"ב פ"ז הובא בשער המלך פ"ז מגניבה הלכה ג' ששם כתב כפירוש הראשון שכתב כאן ע"ש והנה שאלני החריף מו"ה מרדכי מיזיש נ"י בהא דאמרו בשבת דף ח' האי זרזא דקני רמה וזקפה לא מחייב עד דעקר ליה והקשו בתוס' והא תנן הי' מגרר ויוצא חייב שאיסור גניבה ושבת באים כאחד אלמא אעג"ב דלא עקר לי' מחייב ובחידושי הרמב"ן כתב לבסוף די"ל דהאי כגון שהיתה רה"י גבוה מרה"ר וכשהוא מוציאה מאסקופת הבית נעקרה ונפלה לרה"ר או לצידי רה"ר והרי יש כאן עקירה וכ"ש למאי דאוקימנא בפ' א"נ כגון ששלשל ידו למטה מג' וקבלה והיא ודאי עקירה ע"ש וע"ז הקשה החריף הנ"ל דא"כ מאי פריך איסור גניבה קדים והא מיירי שנעקרה ונפלה לרה"ר ובא כאחת דכ"ז שלא נפלה לרה"ר לא הוה עקירה ולא ידעתי קושיתו דהא סוף סוף הקנייה היתה תיכף כשנעקרה משפת האסקופה וטרם נפלה לרה"ר וא"כ איסור גניבה קדים וכ"ש אם נימא דמשיכה בכלי' של מוכר דקונה דודאי הי' קודם הקנין של הגניבה וז"פ. ומ"ש ראי' מתוספת פסחים פ"ה ד"ה בנגררין לאו ראיה למעיין דכאן כל שלא הוציא משפת אסקופה ולחוץ בשעה שרצה לעקור משפת אסקופה טרם הוציאה מכל שפת אסקופה כבר קנה לה וז"ב ופשוט: