ובזה הבינותי דברי רבינו יונה שהובא בטוש"ע סי' ר' ס"ה דבכליו של מוכר ברשות לוקח לא קני ללוקח אף בא"ל זיל קני ועסמ"ע מ"ש ס"ק י"א והדברים סתומים ולפמ"ש הדברים מפולשים כפתחו של אולם והן הן דברי התוס' שזכרנו דבשלמא בא"ל זיל קני אף שלא הקנה לו המקום מ"מ כיון שנתן לו רשות להניח שם הו"ל כליו של לוקח בכ"מ שיש לו רשות להניח שם דקונות לו וז"ש רבינו יונה דאף שאין המקום קנוי לו מ"מ הכלי קנוי לו והיינו שהכלי קונה לו בכ"מ שיש רשות להניח משא"כ להיפך דאדרבא כיון שיש לו רשות להניח נקנה להמוכר וז"ב כשמש בצהרים ועסמ"ע מ"ש בזה ובפרישה כתב בזה שני פירושים ומ"ש ת"ל הוא האמת לפענ"ד. ובמ"ש יש לישב גם דברי הסמ"ע סי' שי"ג סק"ו והן הן דבריו שבדרישה סי' קע"ב ואף שבהש"ס ב"מ מבואר להיפך היינו דוקא אם לא קנה כלל אבל לדידן קני מספק והיינו דוקא לשיטת הטור ולא לשטת המחבר שפסק בסי' ר' כהרמב"ם ודברי הסמ"ע קאי אליבא דהטור בענין כליו של לוקח ברשות מוכר ולא אליבא דהרמב"ם ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס״ד (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.