שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס״ד (י׳)

והנה בשנתרט"ו ה' שמות הראני תלמודי החריף מו"ה מענדיל בודק נ"י מ"ש בענין קנין חצר ולהיות כי מקורו בכלי' של לוקח אמרתי לרשום פה והנה רצה לחדש בהא דפריך בע"ז דף ע"א ותקני לי' כלי' וע"ז הקשה הקצה"ח סי' קצ"ד דהא כלי' של אדם קונין מתורת חצר והרי חצר מטעם שליחות לעכו"ם וע"ז חידש דכלים אינם מתורת חצר ורשותו רק כיון שמכניס חפץ מרשות אחר לרשותו הו"ל כמשך או הגביה דבר דקני מתורת משיכה והגבהה ולכך חידש דכל שבא לכלי' בעוד שלא הי' יכול לקנות שוב לא קני כליו אח"כ דהא בעת שהכניס לכלי' לא יכול לקנות והאריך בזה ובאמת זה דבר שא"א והנה מתורת הגבהה ודאי א"א דהרי הגבהה קונה בכ"מ אפילו ברה"ר וא"כ למה לא יקנה כלי' של אדם ברה"ר אך גם מטעם משיכה ל"ש דא"כ כלי' של לוקח ברשות מוכר למה לא יקנה דהא עכ"פ הוא מושך מרשות המוכר לרשותו דהיינו כלי' ואף שאין לו רשות להניח שם כלי' מ"מ זהו אם כלי' הם מתורת חצר והרי אין לו רשות להניח שם כלי' אבל אם אינו רשות וחצר בפ"ע רק שעכ"פ מושך הדבר מרשות המוכר לרשות לוקח והרי עכ"פ הכלים הם רשות של הלוקח דכלי' הם ומה בכך דאין לו רשות להניח שם כלי' מ"מ הכלים עצמם הם רשות הלוקח וכבר משכם לרשותו ועיין בתוס' פ"ה ד"ה כלי' ובלא"ה לא הבינותי דא"כ יצטרך המוכר עכ"פ לומר לו משוך וקני דבשלמא אם כלי' הוא מתורת חצר א"צ להקנות לו רק להשאיל לו מקום שיעמיד שם כלי' אבל אם הוא מתורת משיכה הרי צריך לומר לו עכ"פ משוך וקני ומה שהקשה בתוס' פ"ד ד"ה מדד דכתב דאף דמשיכת המוכר ל"מ ללוקח אבל בסימטא מועיל ולא ידע טעם הדבר הוא פשוט דכל הטעם דל"מ משיכת המוכר ללוקח היינו ברשות המוכר ומה מועיל משיכתו אבל לסימטא מועיל דעכ"פ משך לסימטא וערשב"ם דף פ"ה ד"ה אבל אם וז"פ ומה שתמה על השטמ"ק כתובות הובא בקצה"ח סי' רמ"ח ס"ק ב' שכתב דקלתה שאני דהוא מתורת רשות וע"ז הקשה דאם קלתה הוא מתורת רשותו היינו חצר והרי חצר דאתתא מתורת יד והרי ביד גופא בעי הנחה שלשה טפחים וא"כ קלתה למה מועיל ולק"מ דשאני ידה דרוצה לקנות דבר חדש ובעי הגבהה ב' טפחים אבל חצר כבר הוא שלו וא"כ ידה הוא מכבר וא"כ שפיר קונה מתורת חצר אף שלא הגביה דהוה כאלו תפסה בידה והרי כבר הוא חצרה ובחצר ל"ש הגבהה ג' טפחים ואף דלא עדיף מיד דבעי הגבהה ג' טפחים ז"א דהא כיון דבעי קנין הגבהה והגבהה לשם קנין ס"ל לרש"י דלא מועיל עד שיגביה ג' טפחי' אבל חצר דהוה כמו יד והרי הוא יד אריכא דכל מה שיש לאדם מניח בחצרו והרי חצר אינו מתורת הגבהה רק הוא קנין בפ"ע ניהו דהוה כיד אריכא אבל ל"ש הגבהה ג' טפחים ואטו שלו מניח בהגבהה ג"ט וז"ב ומ"ש שדבריו מבוארים ברשב"ם פ"ה שכתב דקלתה הוא משום דדמי להגבהה דקונה בכ"מ הרי דכלים הם מתורת הגבהה ושמח מאד בזה הנה שמח ללא דבר והרי מתורת הגבהה ודאי א"א דהרי כלי' אינם ברה"ר והרי הגבהה קונה בכ"מ אבל דברי הרשב"ם פשוטים וברורים דהרי שם כלי' של לוקח ברשות מוכר ולא קנה וע"כ הוצרך לחדש דהגבהה קונה בכ"מ וא"כ הרי הגביהה קלתה וקונה מתורת הגבהה וז"פ ולא מתורת חצר ולא מתורת משיכה רק ע"י הגבהה ומזה מבואר דהגבהה קונה אף בתלוי באויר ודלא כט"ז סי' שס"ז באו"ח ועיין בריטב"א ע"ז דף ע"א שם ודו"ק ובאמת בשטה ב"מ הובא בקצה"ח סי' קצ"ד מבואר בהדיא דכלי' של אדם קונין מתורת חצר וזה עיקר וכל יסודו אינו כלום ומה שחידש לישב מה שמקשים על הרי"ף ורמב"ם דבעי בחצר עומד בצדו והרי הם ס"ל טוה"נ אינה ממון א"כ תקשי כיון דלא עמדו ר"י והזקנים בצד שדהו היאך קנו וע"ז כתב דלפמ"ש הרמב"ן ובשטה שם דגבי הפקר ומציאה לא בעי עומד בצד שדהו דהוה הפקר משא"כ בגט ומתנה בעי עומד בצד שדהו לפ"ז לפי מה דמסיק דטוה"נ אינה ממון א"כ הוה כמו הפקר ולא בעי עומד בצד שדהו הנה לכאורה דבר חכמה אמר אבל אינו נכון דמ"מ כ"ז שלא הקנה להם לא הוה הפקר והוה צריך שיעמוד בצד שדהו דניהו דא"א לקנות בקרקע וחליפין דהרי כל שהקנה להם הוה כהפקר כמ"ש רש"י אבל שיאמר שא"ב כלל והוה הפקר זה א"א דמ"מ הי' מעורב בתבואתו של ר"ג והיה יכול לשאול עליו עדיין כ"ז שלא הקנה והי' צריך עומד בצד שדהו וגם דכ"ז שלא עמדו בצד שדה הרי הוה הפקר לכל עניים וא"כ צריכים לזכות ושאני מציאה והפקר כיון שבא לחצר אף שאינו עומד בצד שדהו קנה להדבר אבל כאן הרי הוא הפקיר מדעת לפי שהתורה חייבו ליתן מתנות כהונה והרי הוא של כל הכהנים ועניים ובזה זכו ר"י והזקנים בזה יותר משאר כהנים וע"כ צריכים לעמוד בצד שדה של ר"ג ומה גם ר"ע דהיה גבאי של עניים א"כ במה קנה דשאני מציאה והפקר דזה שבא לתוך חצרו קונה לו לעצמו משא"כ בזה דר"ע לא רצה לזכות לעצמו רק בשביל עניים דודאי בעי שיעמוד בצד שדה של ר"ג וז"ב והדברים מוכרחים שהרי הרמב"ן כתב זאת לרב שימי שאמר לר"פ והרי ר"פ ע"כ ס"ל דר"י והזקנים לא הי' הפקר דהרי תירץ דדעת אחרת מקנה שאני והיינו דר"ג הקנה להם וע"ז הקשה ר"ש לר"פ מגט וא"כ לפ"ז ע"כ דזה אף דהוה כהפקר היינו לענין דלא יכול למקני בחליפין ואג"ק דהרי כיון שהוא צריך ליתן לעניים ולכהנים אין לו בהם רק טוה"נ ואיך יקנה אג"ק או ע"י חליפין אבל מ"מ לא הוה הפקר ממש דלא לבעי עומד בצד שדהו דזה א"א דהרי כ"ז שלא זכו בהו ר"י והזקנים עודם שלו ויכול לתשול עליו וליתן מעשר אחר וא"כ הוה שלו כמ"ש ובחידושי אמרתי להמתיק הדברים דהנה הקצה"ח סי' ער"ה חידש דבהפקר מהני ג"כ אג"ק וע"ז הקשה דא"כ בהך דזקנים למה אמרו דטוה"נ אינה ממון לקנות אג"ק והא ניהו דהוה הפקר נקנה ג"כ אג"ק והנראה בזה דבר חדש דהנה בהא דאמרו עשור שאני עתיד למוד הקשה הריטב"א בחידושיו לקידושין דף כ"ו דהא כל שלא סיים המקום ל"מ דהו"ל כאומר תרומת כרי זה בתוכו דל"מ עד שיאמר לצפונו או לדרומו וכתב דר"ג ס"ל יש ברירה וכשמשייר העישור אח"כ הוברר למפרע שזה מקומו ע"ש ולפ"ז צריך להבין דהרי הוא אמר ומקומו מושכר לו והרי לא ניכר מקומו ואינו מסוים איה מקומו ומכ"ש לשיטת הרמב"ם דבעי סיום מקום במכר ומתנה וא"ל דהרי עכ"פ השדה יש והו"ל כאומר לו חלק פלוני בשדה דמועיל כמבואר בסי' רמ"א ס"ד אבל ז"א דהרי כ"ז שלא שייר העישור אינו ניכר המקום ולא החלק רק דכששייר לו העישור ניכר מקומו א"כ שוב קונה המקום ע"י העישור וא"כ הו"ל קרקע נקנה אגב מטלטלי וזה ודאי לא אפשר וא"ל דקניית המטלטלין והקרקע בא כאחת דז"א דהרי אז כשמשייר העישור הרי הוא הפקר ובעי שיקנה עם הקרקע והרי הקרקע אינו מבורר רק ע"י המטלטלין והרי אז אינו מקנה לו המטלטלי שאינם שלו ולא שייך דקניית המטלטלין והקרקע בא כאחת דזה דוקא אם יש לו כח להקנות המטלטלי א"כ אז מקנה לו המטלטלי וממילא נקנה לו הקרקע למפרע אבל המטלטלי הם הפקר והרי אז לא חל התרומה והמעשר רק עד שמשייר נקנה לו העישור והיאך יקנה הקרקע ומי הקנה לו ובשלמא כשיש דעת אחרת מקנה אז מקנה לו הקרקע והמטלטלי ביחד אבל כאן שעד עתה לא הי' כאן מטלטלין דהא המעשר לא חל רק עד שמשייר וא"כ הרי הוא לא השכיר רק מקומו של העישור וכ"ז שלא שייר העישור לא הקנה לו הקרקע א"כ הרי לא נתברר מכירתו וא"כ אימת נקנה לו המקום כשמשייר העישור ואז אין מי שיקנה לו העישור שיתברר קנין הקרקע ולפ"ז גם לדידן דקי"ל דאף דבר שאינו מסויים קונה היינו משום דלענין קנין הממון א"צ דין ברירה כמ"ש הרשב"א בתולדת אדם סי' פ"ב דלענין הקנייה לא צריך ענין ברירה ויכול לקנות אז אבל קנין העישור והמקום א"כ כ"ז שלא חל העישור לא קנה המקום שהוא לא השכיר לו רק מקום העשור וא"כ רק אז ששייר לו העישור אז נתברר הקנין של הקרקע וא"כ הו"ל דבר שאינו מסוים ורק ע"י העישור קונה המקום וא"כ ע"י הפקר א"א לקנות דבשלמא אם הי' דעת אחרת מקנה אם כן ע"י המטלטלין נתברר קניית המקום ובא כאחד הקרקע עם המטלטלי אבל אז כשנתברר הרי המטלטלי הפקר וא"כ ע"י הפקר מטלטלי ודאי לא מועיל שיקנה הקרקע ואגבו ההפקר וז"ב: