שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס׳ (ט׳)

ומה שהקשה מהא דהקשו הקדמונים דל"ל ת"כ לא גרע מאומדנא דמוכח והא נ"מ לענין שיהי' נוכל לכופו מתורת שכירות דבת"כ הרי כפייתו נתפרש לפמ"ש ל"ק דבתנאים שלא נגמר המעשה לא נוכל לכפותו אף באינו ת"כ וגם בגט כיון שיכול לגרש בע"כ כתב באבני מילואים סי' כ"ח ס"ק י"ד דא"י לכפותו וא"כ לענין גיטין שפיר הקשו ודו"ק ובחידושי אמרתי בזה לישב דברי הגה"מ שהאריך הקצה"ח שם לישב במ"ש דבעינן שמתנה בתנאי כפול ותמה הרמ"ך דאדרבא אם לא יתנה בת"כ יתבטל התנאי והמעשה קיים והנה כבר הארכתי כמה ענינים לישב וכעת אמרתי דהנה רבינו ישעי' והרא"ש נחלקו בפרק לולב הגזול אם במתנה עמ"ל חייב באונסין והנה לפע"ד היה נראה הכרעה טובה דבאמת צ"ב אמאי לא יתחייב באונסין כיון דנתן לו במתנה ע"מ להחזיר ואם לאו יתבטל המעשה וא"כ אף שקרהו אונס סוף סוף לפי מה דקי"ל דאונסא כמאן דלא עביד ועיין בש"ך חו"מ סי' כ"א וא"כ ממילא מהראוי שלא יהי' יוצא בהמתנה דסוף סוף לא קיים התנאי ואונסא כמאן דלא עביד ונתבטל המעשה אך באמת אחר העיון י"ל דניהו דנתבטל המעשה אבל מ"מ כל שלא קרהו אונס והחזיר יוצא במתנה עמ"ל דניהו דחייב באונסין אבל מ"מ שלו מקרי עד זמן שמחזירו וגם אח"כ אין בידינו לכופו לקיים התנאי רק שיתבטל המעשה אבל מ"מ קנינו הוא ולכך כל שמחזירו יוצא ולפ"ז זהו כשהי' בתנאי כפול אבל כשלא הי' ת"כ דכפייתו אמורה וכמ"ש הרשב"א ומוכרח לקיים התנאי כל שלא קיים אף באונס נתבטל המתנה ולפ"ז לפמ"ש הר"ר ישעי' דהחילוק שבין שאול למתנה עמ"ל הוא דזה חייב באונסין ומתנה עמ"ל אינו חייב באונסין והרא"ש ס"ל דחייב באונסין וצ"ל דהוא ס"ל דניהו דחייב באונסין היינו כדי שיתקיים המעשה שאל"כ הוה כמאן דלא עביד אבל גוף המתנה הוה קנין גמור עד הזמן שמחזירו רק דכשאינו מחזיר נתבטל המתנה אבל לא נתחייב באונסין משעה שקיבל המתנה משא"כ בשאלה דחייב באונסין משעת שאלה ועיין ברמב"ם פ"א משאלה ופקדון ולפ"ז כשלא הי' ת"כ א"כ הרי כפיתו אמורה ומשעה שקבל המתנה כפיתו אמורה שצריך להחזיר א"כ שוב לא הוה שלו ולכך צריך ת"כ ודו"ק: