שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס׳ (ז׳)

אמנם בגוף קושית הקצה"ח נראה לפע"ד דבר חדש דע"כ לא חיישינן בנוטל שכר כדי להעיד אף מה"ת דשמא משקר רק לד"מ די"ל דע"י חמדת ממון התאוה תסיתהו להעיד שקר אבל שיעיד עי"ז שתהרג זו בכה"ג בודאי לא חשידי דאף דחשידי אממונא להעיד שקר היינו בממון דאפשר בחזרה ומחילה אבל לא להרג נפש זה לא חשדה התורה וראיה נלפע"ד דהרי בסנהדרין דף כ"ז נחלקו בהוזמו אם כשרים להעיד בד"נ ואף לר"מ דס"ל דפסול היינו בהוזם ממש אבל כאן דאינו רק חשש נגיעה פשיטא דלא חשדינן מה"ת לשני עדים שיעידו שקר כי באו בשכרם להרג נפש דזה לא יעשו כנלפע"ד דבר חדש. ובקושית האחרונים דאיך נעשה בכהן שהוציא ש"ר ואמר שזינתה הא שויא אנפשי' חד"א נלפע"ד כעת י"ב אלול תרט"ו דבר חדש מה שהרהרתי תמול ש"ק תצא בפרשתינו דהנה באמת אם שייך שויא אנפשא חד"א נגד עדים האריך המלמ"ל פט"ו מאישות הט"ו והעלה מהרשב"א דאף נגד עדים שויא אנפשי' חד"א אמנם זה ודאי דזה דוקא נגד עדים שהתורה האמינם וא"כ כיון דהודאת בע"ד כמאה עדים גם אותו האמינו אבל מה שאנו רואין בחוש ההיפך וגלוי לכל ל"ש שויא אנפשי' חד"א כמ"ש התוס' ביבמות פ"ט גבי אתי גברא וקאי והקשו התוס' הא הוה תרי ותרי וכתבו דגבי דבר הידוע לכל ל"ש תרי כמאה וכן הסכים הש"ך בחו"מ סי' מ"ו ס"ק ס"ו ע"ש באורך ובשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז במעשה דפין האריך בסתירת דברי התוס' האלו ולא ראה דברי הש"ך אלו ולפ"ז כאן דכתיב ופרשו השמלה והראו לכל שהשמלה מגוללה בדמים וא"כ ל"ש שויא אנפשי' חד"א דהוא מתורת עדות והודאת בע"ד כמאה עדים ומה מועיל עדים נגד דבר שנראה בעליל וז"ב כשמש ובזה ניחא מ"ש התורה ופרשו השמלה ואם נימא דאינו רק משל היא תימה דלמה כתבה התורה בלשון משל ואולי נטעה דהדברים ככתבם ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שהבעל אינו כהן סגי בעדים ולענין כהן צריך שיהי' הדברים ככתבם כנלפע"ד דבר חדש ובזה נראה לפע"ד לכוין מ"ש המהרי"ק בשורש ל"ג דאפילו העד מותר לאכול משחיטתו מכאן ולהבא דאף אם יהי' אמת כדברי העד שלא שחט כהוגן אינו מוחלט לפסול עולמית דהא יוכל לעשות תשובה המוטלת עליו וחוזר לכשרותו א"כ ל"ש שויא אנפשא חד"א והפר"ח סי' א' ס"ק מ"ב תמה בזה דסוף סוף שויא אנפשא חד"א כ"ז שלא יקבל ד"ח וא"כ שייך שויא אנפשי' חד"א לכל מה שישחוט בלי קבלת ד"ח ולפמ"ש י"ל כיון דבאמת בדבר גלוי לכל העולם ל"ש שויא אנפשי' חד"א וא"כ כיון שהי' מקום להשוחט לעשות תשובה בפרהסיא לעין כל והי' חוזר לכשרותו א"כ שוב ל"ש הודאת בע"ד כמאה עדים דהא הדבר גלוי לכל שהוא כשר וא"כ שוב ל"ש חד"א על להבא דהדבר תלוי בהשוחט שישיב בתשובה שלימה ושוב אין לו נאמנות על להבא וא"כ שוב ל"ש להאמינו על להבא וממילא ל"ש שויא אנפשא חד"א ודו"ק היטב כי נכון הוא אך כ"ז אם שויא חד"א הוא מתורת הודאת בע"ד אבל אם הוא מתורת נדר ל"ש זאת מיהו י"ל דבדבר הגלוי לכל הוה כנדרי שוא דהרי נדר בחשבו שהוא כן והרי נתברר השקר לכל העולם ולפ"ז בהך דמבואר ביו"ד סי' ל"ט סט"ו שנתברר שלא נפתח הטרפש גם הטבח שאמר טריפה מותר לאכול דהרי למראית עין נגלה שלא נפתח הטרפש כלל ול"ש שויא חד"א ודו"ק: