שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס׳ (ו׳)

ובזה נפשוט הספק שנסתפק המלמ"ל בפ"ה מעדות אי נוטל שכר להעיד פוסל אחרים הכשרים ולפמ"ש בודאי אינו פוסל וכמ"ש המלמ"ל בשם הריטב"א דאינו פוסל ולפמ"ש יש טעם נכון דע"כ לא פסול רק דאם הי' השאר כמו הפסול הי' נפסלים וא"כ כל שהיה בו ע"א נתבטל העדות וכאן כל שהי' שנים המוכשרים דשנים לא חשידי לשקר בשביל ממון שנטלו ולכך נקט הנוטל שכר להעיד ולא בשנים כנלפע"ד שוב מצאתי בשערי משפט סי' ל"ד שכתב להסתפק כיון דנוטל שכר להעיד פסול משום מה אני בחנם א"כ בע"א דאינו מצווה להעיד כמבואר בב"ק דף ג' שוב הוה כמו מצוה דרבנן דמותר ליטול שכר ע"ש ולפמ"ש אדרבא רק בע"א חשו ולא בשנים אך נראה דכ"ז הוא אם הוא פסול מה"ת אבל אם אינו רק פסול דרבנן א"כ אין החשש ששקר ואף בנוטל שכר בין שיועיל עדותן או לא ג"כ פסול ועיין מ"ב סי' צ"ח ובזה יש מקום לספיקו של השער משפט הנ"ל ודו"ק ועיין ביבמות דף כ"ה דעדים החתומים על המקח רשאים ליקח ומטעם דשנים לא חשידי ועיין חולין דף מ"ד ובתוס' שם. ומדי דברי זכור אזכור מ"ש בשו"ת בית יעקב סי' קכ"ח בהביאו לו שכר אי שייך חשש דנוטל שכר להעיד והנה כל דבריו תמוהים דמ"ש להוכיח מדברי הפוסקים דלא חיישינן שמא יתעשר באמת התה"ד סי' שנ"ד מביא ראיה זו אבל היינו דוקא היכא שתלה הדבר בו אם ירצה ליתן לו בזה אינו נגיעה ברורה וגם בזה הב"י חו"מ ס"ס ל"ז חולק על התה"ד ע"ש וגם צריך להיות באופן שהוא דבר קצוב בין שיועיל עדותו או לא דאל"כ יש עליו חשש נגיעה שמעיד בשביל שכרו וכמו שנראה משו"ת תה"ד וכן ביאר בהדיא המ"ב סי' צ"ח ע"ש וגם מ"ש הבית יעקב לתמוה עמ"ש בש"ע חו"מ סי' ע"ה דא"צ הבע"ד לברר דבריו וע"ז קדר בהרים בסוגיא דצריך לברר דבריו ותמה על הסמ"ע במחכת"ה אגב חריפותו דימה דברים שאינן דומים כעוכלא לדנא דשם מיירי באם אומר המלוה שיש לו שתי כיתי עדים שפיר נחלקו אם צריך לברר דבריו שטען בעצמו וגם בזה קי"ל דא"צ לברר דבריו ועיין בב"י חו"מ סי' כ"ח וסי' ל"ז ובש"ך סי' ע' אבל שם בסי' ע"ה אומרים ללוה שיברר דבריו ומפני מה סובר שנפטר דאם אינו רוצה לברר פטור כיון שעכ"פ טוען שפטור וז"פ והאריכות אך למותר ובזה נסתרו כל דבריו ובגוף הדין של הבית יעקב עיין בהגהת מלמ"ל סוף הלכות עדות שחולק עליו רק שט"ס נפל שם וכתב בשבות יעקב וכתבתי בגליון שצ"ל הבית יעקב ע"ש ודו"ק ועיין בשו"ת מהריב"ל שהאריך בענין נוטל שכר לדון והחזיר אם פסול לדון וע"ז הקשה דאם נימא דכשר להעיד ואינו כשר לדון יקשה אמאי לא מפרש דיש שכשר להעיד ופסול לדון בכה"ג ע"ש ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קל"א מ"ש בזה ולפמ"ש דנוטל שכר להעיד אינו פסול רק אחד אבל שתים לא חשידי ולפ"ז ה"ה בלדון שתים לא חשידי וא"כ לא משכחת לה רק בשלשה וכיון דבעי שלשה לדון א"כ כיון שהשנים אחרים לא מפסל רק האחד ונמצא אחד מהם קרוב או פסול בדיינים ל"ש ואף אם נימא דשייך כמ"ש המלמ"ל מ"מ בפסול דרבנן ל"ש נמצא אחד מהם קאו"פ כמו בעדות ועיין בכנה"ג סי' ל"ו ובתומים שם בסוף הסימן ודו"ק כי קצרתי. אברא דלפ"ז לכאורה לא משכחת לה גוף הדין דנוטל שכר לדון דפסול דהא ביחידי אינו דן ואינו דן רק עם עוד שנים וא"כ שוב אינו נפשל ולפמ"ש למעלה דרבנן חשו אף בכה"ג דשנים נטלו שכר א"ש אך אם נימא דאף מדרבנן כשר צ"ב אך נראה דמ"מ מי שנטל שכר הוא פסול לדון דאף דהשנים אחרים לא נטו אחרי הבצע מ"מ יש לחוש דמתוך שהוא נטל ממון המציא והטה לבבם למה שדן הוא ופסול אמנם אי קשיא הא קשיא דהא ביחידי פסול לדון וא"כ שוב אינו מחויב לדון ויכול ליטול שכר דל"ש מה אני בחנם אך ז"א דעכ"פ כל שרוצה לדון עם שנים שוב מחויב לדון בחנם דהדין אינו מתקיים רק בשלשה ועל כל אחד מהשלשה מוטל החיוב לדון בחנם וז"ב ופשוט וראיתי בשערי משפט סי' ט' שנסתפק בקבלוהו עליהם קאו"פ אי מותרין לטול שכר דהא ל"ש מה אני בחנם דהא פטורין הם מלדון וכתב ראיה מהא דפריך ר"פ שני דייני גזירות על הא דתנן מכוער הדיין שנוטל שכר לדון והא הנוטל שכר לדון דיניו בטלים ומאי קושיא לוקי בנטל שכר ודן יחידי ובאופן שקבלו עליהם וא"כ לא מחויב לדון וא"כ דינו בטלים ולק"מ דכל שדן ניהו דאינו מחויב לדון יחידי אבל ע"ז אינו רשאי לקבל שכר דהא הוא מחויב לדון בחנם רק שיצטרף עמו עוד שנים וא"כ הי' לו להצטרף עוד שנים ולמה קבל עליו לדון יחידי ובשכר ובשלמא כשהם פסולים לדון מחמת קורבה א"כ אינם בגדר דיינים משא"כ בזה ועכ"פ שם דיין עליו וז"ב: