והנה במ"ש דכל שהתנה ת"כ אין בידינו לכפותו כ"כ למעלה מ"ש במ"א הלכות מאכלות אסורות בשם הר"י מג"ש דכופין אותו וכעת מצאתי במח"א הלכות זכייה ומתנה סי' י"ט שהעתיק בשם הר"י מג"ש דאם קיים תנאי ע"י כפי' לא מקרי קיים התנאי רק אם קיים מדעתו ע"ש וזה קצת סותר למ"ש בשם הר"י מגא"ש במ"א שם ובברכי יוסף סי' ש"ה וצ"ע. והנה התוס' הקשו דהא כל מתנה שאם הקדישו אינו מוקדש אינה מתנה וכתבו דיכול להקדישו לזמן ובכ"ת הקשה דהא קדושה לא פקעה בכדי וכתבתי בחיבורי י"ש דכל שלא הי' לו בזה קנין רק על זמן ממילא נפקע הקדושה דלא יכול להקדישה יותר יעו"ש שהארכתי ובזה אני אומר לישב דברי הגהמי"י הנ"ל דלכך צריך להתנות משפטי תנאים דאם לא יתנה הרי הוא צריך להחזיר מכח שכר פעולה כמ"ש הקצה"ח סי' רמ"א ולפ"ז הרי שוב א"י להקדישה ואף לזמן א"י דבאמת הלא נותן לו במתנה והתנאי בטל והמעשה קיים ואף שיכול לכופו מדין שכר פעולה עכ"פ גוף המתנה לא הי' לזמן ושוב אינו מועיל דא"י להקדישה דהא מצד שכר פעולה צריך להחזיר והקדושה מ"מ אינה נפקעת ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס׳ (כ״א)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.